י'
היה היום יום קשה.
ממש.
עוד פעם יהודי נרצח, עוד פעם אלמנה ויתומים,
עוד פעם דמעות.
זה כואב.
יותר מדי כואב, יותר מדי צער.
מחר יש לנו טיול.
טיול שנתי, בארץ ישראל.
לצאת? ללכת להלוויה? מה עושים?.
ברור שללכת לטיול!
אין קידוש השם גדול מזה.
לדעתי,
זה מה שהרב איתמר הי"ד רצה שנעשה.
הוא רוצה שנמשיך לחיות.
פשוט לחיות.
לחיות זה אומר ללכת בארץ ישראל למרות הכול,
וזה אומר לצמוח מהקושי,
ולא לוותר.
אף פעם לא לוותר.
ותמיד תמיד להמשיך להאמין.
להאמין שה' אתנו,
ולא עוזב אותנו אפילו לדקה אחת.
הדבר האחרון שהרב הי"ד רצה שנעשה,
אני מניחה,
זה לשקוע בקושי,
ולמאן להתנחם.
אז,
לעילוי נשמתו,
שכל אחד ואחת יעשו דבר קטן לזכרו.
מתוך שמחה!
וידמיין את הרב איתמר מחייך מלמעלה
ושמח שזה העם שלנו.