רפי סחף, חקלאי

זהו התענוג שלי, לראות אותם מגלים לראשונה יבלת על ידיהם הלבנבנות, יורדים בקבוצות מהאוטובוס המבריק הישר אל הבוץ הסמיך ושואפים אל קרבם את ריח הפרות העז שבמשק. אני צופה בהם, מחייך מתחת לשפמי כשצפונבון רכרוכי מרעננה מצליח לעשות רוורס עם עגלה, כשחבורה של בנישים מסריחה מזיעה של עבודת כפיים מאומצת, וכן, גם כשאיזה שלומפר מנחית את המכוש על צינור ועושה לי את כל המטע של הנשירים מפלי הניאגרה. אני רואה את הניצוץ נדלק בעיניים כשאחד קולט מה ההבדל בין דיה לאיה, מה הקשר בין כרוב ל'מצליב' ואיך מנקים אותו עם עפר ועלים. כשאני מקריא להם את עלילותיו של מאיר הר ציון ומספר להם על הקשר האישי שלו עם סבתי יהודית עליה השלום.

בסופו של שבוע הם יוצאים, הגב שבור מהגד"ש, הידיים שרוטות מהקטיף, אבל בלב נוצרת זיקה לאמא אדמה שלא תימחה. תודה רבה, יישר כוחכם.