תודה על חיים נורמליים

1858526 790

נטע

אני אוהבת את החיים. אני מרגישה שאסור להגיד את זה, כי גם קצת רע, אבל לרוב - ברוך ה' טוב!

לפני ארבעה חודשים התחלתי את השירות שלי במקום מיוחד, ב'עלה נגב'. שם הכול הפוך מהכול.

לפני כמה שבועות הגעתי לבית חולים לשמור על ילד פלא קטן שהגוף החליט שהיום בא לו אחרת, הסתכלתי עליו וליטפתי לו את הפנים שרתחו מחום, שגרמו זמן קצר אחרי כן לפרכוסים ולעיוותים.

עברו ארבע שעות, וההורים שבאו מרחוק הגיעו בחיבוק ענק ומלא אהבה. הדאגה קרנה להם מהפנים, וגם מין מבט תקווה שלא ישאיר שום נפש אדישה.

סיימתי את תפקידי בהרגשה טובה, ובאותה נשימה מלאה בכאב ותסכול על חוסר הבחירה של אותו ילד בין שנתיים עם הורים מופלאים שנקלעו לסיטואציה שמי יודע כמה פעמים קרתה.

אני נכנסת לחדר צדדי,

ורואה המון תמונות של חיוך יפהפה על נערה,

עם חבר'ה בצופים.

וחיוך עם אבא בטיול בחו"ל,

ועוד אחד בתוך שדה של פרחים, ויש גם עם נוף של ים והמון המון חברים,

חיוך שמספר אינסוף של סיפורים.

אני עוברת בשקידה על כל תמונה, ובוחנת ומדמיינת מה קרה שם באותה שנייה.

שואלת מסקרנות ותמימות אחות שהייתה שם,

"מי זאת בתמונה?"

והיא זורקת אצבע לכיוון הפינה של החדר.

על המיטה שוכבת מישהי ששונה בעיניי לחלוטין מזאת שעל הקיר, ואני מתיישבת לידה ומחזיקה לה את היד, קוראת בשמה. אין תגובה, לא במבט ובטח שלא ב"היי, אנחנו מכירות?"

היא בגיל שלי, אפילו יכולנו להיות חברות, חיים שהיו מלאים בשפע של טוב. ובגלל תאונה שקרתה לפני שנתיים

ואפילו לא באשמתה, התמונות והחלומות שלה, הנשמה הצבעונית והחיה שבה, יצטרכו להישאר על תקן זיכרון.

לקיצוניות הזאת שקיימת בחדרים צדדיים, נדמה לי שרוב העולם מודע, אבל מעטים רואים ככה, בצורה חשופה כל כך, את הניגודיות, את החיים שאחרי, את ההורים שכואבים ומודים באותה נשימה על הקיים, את החברים שכואבים ומנסים להמשיך עם החיים אבל תקועים שם כמעט כמוה.

כמה רחום וחנון הקדוש ברוך הוא, כמה החיים שלנו הם נס מתמשך, שיכול בין רגע להיפסק, בדרסטיות מפחידה, ככה, בשנייה!

אני אוהבת את החיים, אני חושבת ביני לביני, ורצון עז להודות ולשמוח בחלקי הולך ומתעצם.

אני מודה על הבריאות הלא מובנת מאליה, מודה על זה שיש לי מה לאכול, מודה על היכולת להתבטא ועל הרצון להתפתח ולגדול, מודה על הסקרנות ועל האמונה שלרגע לא משאירה אותי בלי שאלות, מודה על הקיים, וגם על החסר שרק מחדד עד כמה צריך להעריך.

מודה על האינסוף שעוד יגיע, על האנשים שסביבי, על העולם היפה כל כך, מודה על התובנה שלי, וגם על דברים גדולים יותר ולא מובנים שקורים.

מודה מודה מודה על היכולת הזו הפשוטה והעמוקה, פשוט תודה.

כתבות אחרונות

Prev Next
אל תסגרו את החינוכית

  שוקי ברקן, עובד החינוכית...

נועריבונות

  הכירו את נוער הריבונות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם