אבדן האומץ לחנך

1858526 790

גרשון

מי שסבור שמערכת החינוך בישראל טובה דייה, יואיל נא לעבור לכתבה הבאה.

כולם עדיין כאן? אז נראה שגם אתם סבורים שהישגיה של מערכת החינוך בישראל אינם מזהירים, ובעצם אולי נכון יותר לומר שמצבו החינוכי של הנוער בישראל אינו מזהיר. ישראל נמצאת כמעט בראש הטבלה הבינלאומית של שעות שימוש במחשב ובטלוויזיה בקרב ילדים, בתחתית טבלת רמת הפעילות הגופנית, ובמבחנים בינלאומיים בהבנת הנקרא הידרדרה ישראל לאחרונה ב-11 מקומות. תמונה לא מלבבת, שרק מחזקת את התחושה השוררת בקרב הורים ומחנכים.

למה? רגילים להאשים את איכותו של כוח האדם בהוראה או את התקציב הלא מספיק, אבל קשה לקבל את התירוצים הללו. במערכת החינוך נמצאים אנשים מוכשרים ונפלאים, חדורי אידיאולוגיה ומלאי מוטיבציה. תקציב? תקציב מערכת החינוך בישראל הוא אולי לא מהגבוהים בעולם אך גם לא מהנמוכים. תליית האשמה במורים ובתקציבים איננה אלא חיפוש המטבע מתחת לפנס, וזאת מפני שהגישה אל המקום האמתי שבו נמצא מטבע הזהב נתפסת כבלתי אפשרית.

ניקח כדוגמה את ההתייחסות לשימוש בטלפונים חכמים בבית הספר. כל מורה שתשאלו יאמר לכם שהימצאות סמארטפונים בידי התלמידים היא "מדכא למידה" מהמעלה הראשונה. הסחת דעת, התמכרות, תכנים לא ראויים, פגיעה בקשב ובריכוז, קשרים חברתיים לקויים, כל אלה ואחרים מתלווים לשימוש האינטנסיבי של נוער (כמו גם של מבוגרים) בסמארטפונים. מה המורים עושים בעניין? התשובה השכיחה ביותר בשיחות עם מורים היא "אין מה לעשות".

בגיליון האחרון של "עולם קטן" הופיע ריאיון עם ד"ר משה וינשטוק, יושב ראש המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך. הוא נשאל: "איך מחנכים דור שמבלה בין ארבע לשש שעות ביממה מול המסכים?" התשובה של ד"ר וינשטוק אינה נחרצת. יש יתרונות לטכנולוגיה הזו, יש חסרונות, אנחנו לא לגמרי מבינים, בינתיים מנסים לנתב את השימוש לאפיקים חיוביים. בהמשך הוא אומר: "קיימת עלייה גדולה מאוד של תופעות על הרצף האוטיסטי... האם העולם המקוון תורם להגברת התופעה? האינטואיציה אומרת שכן, אבל אנחנו עוד לא יודעים מספיק על מנת להשיב על כך באופן חד-משמעי". התגובה משדרת זהירות לכאורה ראויה, אך התחושה היא שמפחדים להכיר במצב מפני שהכרה כזו תחייב פעולה שלמערכת אין אומץ לעשות אותה.

הגישה הזו איננה מפתיעה. ד"ר וינשטוק מתאר בדבריו תחושה של "חברת מהגרים" שבה הילדים יודעים יותר מאשר ההורים, תופעה סוציולוגית מוכרת שמתאפיינת בחוסר ביטחון לחנך, ובאבדן הסמכות ההורית. שלא אובן לא נכון: אין לי שום טענה נגד ד"ר וינשטוק, איש מצוין, בעל יכולות מוכחות וחזון חינוכי, אבל הוא משקף את העמדה הנפשית של מערכת החינוך כולה ואולי של דור שלם של הורים ומחנכים.

ודוגמה נוספת: בשנת 2013 חברו כמה אנשי חינוך לבקשת מנכ"ל משרד החינוך, וגיבשו מסמך העוסק באתגרי החינוך במאה ה-21. אחד הפרקים במסמך עוסק בשימוש בטכנולוגיה בבית הספר, כאשר ההמלצה היא להשתמש ככל האפשר באמצעים טכנולוגיים בהוראה. למה? חשבתי שחברי הוועדה יצביעו על מחקרים המראים ששימוש כזה משפר את הלמידה, אך הסיבה היא אחרת: "הציפייה של לקוחות מערכת החינוך, התלמידים והוריהם, היא שהטכנולוגיה העדכנית ומוצריה יעמדו במרכז העשייה החינוכית". זהו. מערכת החינוך היא ספק שירות, הלקוח מציב דרישות והלקוח תמיד צודק. בהרצאה ששמעתי מאחד מכותבי המסמך הוא הוסיף ואמר שמורה שאינו נוכח במרחב הווירטואלי שבו תלמידיו שוהים אינו כשיר ללמד. קשה לי לחשוב על מסר שמחליש את המורה יותר מזה.

הנכס היקר ביותר של איש חינוך, הורה או מורה, הוא הביטחון העצמי, האמונה שהוא מופקד על חינוכם של הצעירים ושיש לו היכולת, הזכות והחובה לעשות כן. איש חינוך טוב, ואנו משופעים בכאלה, יזהה אתגר חינוכי, יבחן את המצב, ישקול את צעדיו, יחליט מה הדבר הנכון לעשות, ויפעל ללא פחד - לא מהתלמידים, לא מהוריהם ולא ממסרים מרפי ידיים.

אם מחפשים את הבעיה האמתית והיסודית של מערכת החינוך, הרי שהיא לא העדר מורים טובים, לא העדר תקציב, אלא אבדן הסמכות הטבעית, אבדן הביטחון העצמי, אבדן האומץ לחנך. אם מעצבי החינוך מחפשים איך לשפר את החינוך, עליהם להתחיל בחיזוק הסמכות ובהשבת הביטחון העצמי למערכת החינוך.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם