ב"ש

החברה המודרנית מסרסת את בני האדם ומסתירה את הסירוס תחת מילים יפות.

"הליכי הפרטת המשק" הם למעשה הדרך היפה ביותר לכנות את תהליך ההתמכרות לעבודה ולעסקה הבאה בתור.

מעבר מטכנולוגיה פשוטה לטכנולוגיה גבוהה (הייטק) הוא למעשה עטיפה יפה לתהליך שכולא אותנו בתוך משרדי ענק ושולל ממנו את היכולת לחשוב לבד.

"התייעלות עולם העבודה" היא שם קוד למזכירות בכל מקום שאיבדו את היכולת ליצור משהו משלהן, יצירת אמנות ללא ערך כספי.

גברים אינם גברים עוד. נלקח מהם כוח גברא, נשארו רשאים לעסוק במשימות מול מחשב, לתכנן בעצמם חורבן עולמם.

נשים אינן נשים עוד. היכולת לנוע, להתחדש, לשאוף לשינוי נאסרה עליהן.

הן צריכות לכרוע תחת נטל הקביעות, הלו"ז הצפוף, קבוצת הוואטסאפ של הילד בגן.

החברה המודרנית הצליחה, ותעשיית ההייטק בראשה, להשכיח את הכאב הזה, שאף פעם לא חדל לקנן במעמקי הנפש.

במקומו הגיע רצון להוסיף עוד ועוד. עוד גאדג'ט, עוד סטארט-אפ, עוד אקזיט. עוד ועוד ועוד ואף פעם לא נגמר.

האדם טועה לחשוב שאחרי הריצה תגיע הנחמה, וכך אין לו זמן להתפנות למפגש עם כאבו, עם נקודת האין.

[בבקשה להשאיר רווח של 3 שורות מהמשפט הקודם למשפט הבא:]

"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים

ואיש משענתו בידו מרוב ימים.

ורחובות העיר יימלאו

ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"

(זכריה ח')