להסכים להיות חלש

1858526 790

להסכים להיות חלש כדי להיות חזק

אלישוב הר שלום

לאחרונה נתקלתי בסרטון שמדבר על כך שיש דתיים שלא "נפרדים" מהסמארטפון בשבת, ועל כך שזה תופעה נרחבת.

אווירת הסרטון הייתה מאוד נינוחה ומאוד תואמת את המציאות "המכילה" שבה אנו חיים היום, כי הרי "שמירת שבת הפכה לאתגר מסובך" וכבר "המון דתיים נכנעים לטכנולוגיה בסופי שבוע" וכמובן "הכול בסדר".

חנוכה, חג שחרת על דגלו את המעטים מול רבים, החלש מול החזק, ומתוך כך ביקשתי לכתוב - ובכלל לא על אלוקים, תורה או חילוניות, אלה על כאב, חולשה וניוון.

אינני בא להטיף מוסר לאיש כי אם לדבר על עצמי ועל מה שכואב לי.

אני לא מסמס בשבת וכרגע עוד נמצא בצד ששבת היא זמן החסד הזה שבו אפשר וצריך לשים את הסמארטפון עמוק עמוק בארון ולהיזכר שיש חיים גם בלעדיו (שזו חולשה בפני עצמה והיא כואבת ביותר).

האמת היא שאני לא דתי או חילוני או שומר תורה ומצוות, אבל אני כן חי.

לפחות רוצה לחיות.

להיות דתי – זה מצריך בעיקר כיפה על הראש וחיבוב מסוים של הפולחן הדתי.

להיות שומר תורה ומצוות – זה מצריך רק הליכה רובוטית אחרי קווים וחוקים והתמצאות מינימלית איפה אפשר לדרוך ואיפה לא.

להיות יהודי חי - זה כבר סיפור אחר. פה אתה צריך לשים את הלב שלך, את המחשבה שלך, את הרצון שלך - בכל פרט, מהגדול ביותר לקטן ביותר. מהקימה בבוקר, דרך הפקק ברמזור והשווארמה בדרך הביתה וחזרה למיטה.

מתיש, נכון? בהחלט! קשה? הכי בעולם! אבל לכל אחד ניתנה הבחירה איך להעביר את הזמן שלו על הבמה הזאת שנקראת החיים, ולי הכאילו לא עושה את זה. האמת, זה הרבה יותר מ"לא עושה לי את זה", זה גורם לי לעדיף את המוות על החיים. אבל זה אני.

בעומק הדברים זו לא החפיפניקיות שאוחזת בנו, כי למען האמת מי שנוח לו עם החפיף זה יעבור לו יום אחד ברגע שייתקל במשהו שבאמת ייגע לו בלב, משהו שיעיר אותו מתרדמת השגרה שלו.

מה שאוחז בנו הוא הפחד להכיר בקושי ולהסכים לקבל אותו כדבר שראוי שיהיה על השולחן.

לשאת בקושי בלי להסכים לשאת אותו, הופך את הקושי לכפול ומכופל ממה שהוא באמת, וכמה קשה היום לאדם להוציא את המשפט הזה מהפה. שתי מילים, חמש אותיות: קשה לי.

כשהלב יבש, המיתרים לא מכוונים. זה נשמע נורא. לא מעודד לנגן את החיים. ולכן צריך את התחליף, ולכן לרגע נראה שהחפיפניקיות היא אחלה פתרון. האומנם?

תמיד חשבתי שהתייוונות היא מלשון ניוון. כשהלב מתנוון באמת קשה להיות חי או לרצות חיים, בטח שלא להיות יהודי חי!

אני לא בא לדבר דווקא על דת ואלוקים אלא על המקום הזה שנוח לו למצוא תחליף במקום לצעוק את לב העניין.

אחד הדברים הנפלאים שהביאה אִתה רוח היהדות הארצישראלית הוא היכולת והצורך הגלוי לדבר דוגרי, בגובה העיניים, לא לוותר על הכנות לא לטשטש את האמת.

תחיו את החיים בעצמה, תהיו חזקים, בריאים, מלאי יצירה, תהיו הכול רק אל תיתנו לגוף ולנפש שלכם להתנוון.

נכתב בהשראת מאמרו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד ("מלחמת תרבות"). השבת ימלאו 17 שנה להירצחם של הרב בנימין וטליה כהנא. יהי זכרם ברוך.

 

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם