בשקט בשקט

1858526 790

חיים ברנסון

"לכו נרננה לה'". כל הסידורים היו פתוחים. החזן הריץ את הקטעים ונתן זמן להשלמות בסופי המזמורים, בעת שעשה להטוטים אווירודינמיים בקולו.

גם סידורי היה פתוח בעמוד 135, וראשי לא היה בו. הייתי עסוק במחשבות על דברים לא חשובים. לפתע זווית עיני קלטה משהו בפתח בית הכנסת. צודדתי את הראש בתשעים מעלות, ונדהמתי. להיכל בית הכנסת נכנסה אישה. לא פעוטה בת שנה וחצי. אישה בת עשרים וחמש-שלושים!

היא כנראה לא הייתה נשואה, כי ראשה היה מגולה. אבל מצד שני, לכו תדעו - גם החולצה שלה לא הייתה הכי צנועה בעולם. תהיתי לעצמי מה היא איבדה בבית הכנסת, ואם היא כבר איבדה - מה לחוץ לה להיכנס עכשיו? שתחכה לסוף התפילה, שכולם יצאו החוצה. עניתי לעצמי שכנראה היא מעריכה שעם כל קטעי החזנות האלה, כולם יצאו מפה מאוחר מאוד, אבל עדיין התמיהה נותרה.

ניסיתי לעקוב אחריה בלי לראות אותה (כזכור, היא לא הייתה הכי צנועה). היא ניגשה לשני מתפללים (שכעת כבר לא התפללו) בשורה השנייה משמאל והחלה לדבר אִתם. לא הצלחתי לשמוע מה היא אמרה, אבל מניירות שהיא הראתה להם הבנתי שהיא מספרת להם מה היא עושה בחיים. ותרשו לי לנחש שהיא הציעה להם לבוא לבדוק אולי אותו מקום יתאים גם להם, כי הם לקחו את הדפים ושמרו אצלם.

בלי להתבלבל היא ניסתה לעבור למתפלל הבא בשורה מאחור, אך קולות נזעמים גרמו לה להרים מבט. היא סקרה את כל קהל היושבים, זרקה כמה מילים (צדקתי בניחוש) ויצאה. כאן אפילו החזן כבר איבד את הקול. את שאר הקטעים הוא הריץ מבלי ללהטט, ואת "לכה דודי" הוא עשה במנגינה הכי בנאלית שיש, אפילו מבלי להחליף אותה ב"לא תבושי". הגיעה הדרשה.

לדוכן הדרשות עלה בחור צעיר. "שבת שלום", והוא פתח בסיפור. רוב מוחלט של המתפללים מסתכל אליו. החזרתי מבט לדרשן והקשבתי.

עד ששוב זה קרה. זווית מבט, צידוד ראש, והפעם זה היה גבר. גבר בשנות החמישים לחייו, כרס קטנה לו וחולצת טריקו ירוקה וחלקה. בידיו הייתה תיקייה קטנה. הוא ניגש לברנז'ה מאחורה ופתח את התיקייה. המקום שלי לא צופה כמו שצריך לברנז'יאדה, אבל מה שהצלחתי לקלוט זה שמדובר בשרטוטים וחוברות הדמיה צבעוניות.

הוא השתדל לנהל איתם שיחה שקטה כדי לא להפריע לדרשן ולמי שמנסה להקשיב לו, אבל המבטים שהופנו לעברם עשו את העבודה. הבחור הצעיר עצר לרגע, מנסה לקלוט מה הולך פה. "תמשיך, תמשיך", אמר לו הכרסתן המקריח, והבחור המשיך. ניסיתי לעקוב.

"ששש!" קולני ו"מה קורה פה?" העיפו את הפולש המסתורי אל מחוץ לבית הכנסת, וקהל המתפללים היה פנוי לשמוע את ה"שבת שלום" החותם.

תפילת ערבית התנהלה כסדרה, למעט התפר שבין תפילת העמידה לברכה מעין שבע, שנוצל על ידי שני שמאלנים לנסות להוכיח מהפרשה שהפתרון לסכסוכים הוא חלוקת הארץ לשני העמים הניצים. שני מתפללים הוציאו אותם אחר כבוד החוצה, ברגישות ובנחישות. באנו לפה להתפלל.

תפילת ליל שבת בשבוע הבא לוותה במתח: מי יצוץ הפעם? לרווחתנו, שום אדם לא הגיע לבקר הפעם. אבל כל החבר'ה האלה נכנסו שוב. דרך נתיבי העלון.

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם