פחדים מימי הדין

1858526 790

נו"שניק מפוחד

כשהייתי ילד כמעט לא נפגשתי עם המוות. הוא היה אי שם בצפון, מוסווה בחווה חקלאית המאמצת כלבים זקנים וחולים. כשבגרתי וסיימתי יסודי חשבתי שהבנתי טוב יותר את המוות. מוות זה שאדם הלך ולעולם לא יחזור. טוב נו, מה זה כבר יכול להיות באמת. וכשבגרתי ועליתי לכיתה ט' הייתי משוכנע שהיום שבו אני אצטרך להתמודד עם אבדן יהיה רחוק שנות אור מעכשיו. אבל לא ידעתי כמה מהר נע האור.

עכשיו אני מתחיל שמינית, ותוהה מתי ייגמר הכאב. עד מתי הוא ימשך? איפה הוא לא יתפוס אותי? איפה גם אני אוכל להסתתר? האם אוכל גם להיות תמים?

ואני רוצה לבכות. לעצור הכול. לא רוצה לדחוק את הרגשות עוד. לא רוצה לפחד עוד לאבד הכול. ואני לא מצליח. לא מצליח. מנסה לזעוק לעזרה ולא יכול. מנסה להיות שוב אני. מנסה לחזור למקור, אך תמיד עוצר בדלת, מפחד לראות את הזוועה.

עכשיו אני מבין. עכשיו כואב לי. וראש השנה הזה לא יהיה עוד כפי שהיה פעם. כשאני חושב על ימי הדין לבי רועד, כי אולי אלה באמת ימיי האחרונים, ואולי אלו ימיהם האחרונים של יקיריי. והשנה בתפילות לא אזלזל ולא אפחד לבקש סליחה.

כי עכשיו אני מבין מה זה להימחק מן מהעולם. כי עכשיו אני כואב את אישיותם. ועכשיו אני מפחד שמחר כבר לא נהיה.

לכן, בקשה אחרונה לי מכם אנשי העולם - התפללו כאילו זאת תפילתכם האחרונה, ואולי היא לא תהיה.

לעילוי נשמותיהם.

 

atarMbaolam

 

 

 


כתבות אחרונות

Prev Next
בג"ץ מנסה לחנך אותנו

  מאמר מאת ברלה קרומבי

חמש שנים חלפו

  הרב ליאור אנגלמן נזכר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם