ברוריה ש'

מוקדש למי שנפשו מתערבבת באחרים ולא מצליח לראות עצמו.

כמים אני

זורמים, הולכים,

באים ומתרוקנים

ונשאר הכול יבש וחסר

דבוק באחר

באור שלו, בדשא, בהילה...

לא נשאר בי כלום

רק סיפורים וידיעות

על כולם, על אחד.

הכול חוץ מעצמי.

ורוצה המעיין, ורוצים המים

להיות נחל איתן

לזרום ולנכוח כל השנה

לא רק בתקופות חוזק ובהירות.

להיות מים, מלאים.

בכל מקום שיהיו

כל הנחלים כולם

זורמים אל הים

אנא א-לי,

שיישאר בהם

מעט לעצמם.