קרבה אל נפשי גאלה

1858526 790

הרב יובל אנגלמן

עוצם אני את עיניי

ובחזון רוחי רואה אני את עיר הקודש בית לחם

לובשת בגדי לבן, בגדי תפארת ומלכות.

פוסע אט אט במדרגות הכניסה לבית הכנסת

ולפתע שומע קול לוחש בחדווה לידידו הטוב: יום נשגב היום.

מפנה אני את מבטי ורואה את עיני הישיש בורקות.

מתבונן הצעיר בעיניו של חברו המבוגר, באישון עיניו המקומטות רואה הוא את עצמו

ופרצופו תמה, אינו מבין במה מדובר.

ממשיך הזקן ומבאר דבריו: היום ניגשים כולנו - זקנים וצעירים, יושבי בית המדרש ואנשי המעש - לטעת עצים, עצי פרי, עצי חיים באדמת הארץ הטובה הצמאה ומשוועת לבניה-בוניה שיבנו שממותיה.

מגרד העלם הצעיר באוזניו כמתפלא לשמוע את דבריו. זקן שכמותו, בן תשע ושמונים שנה, כמדומני שבֹּעז שמו, על נטיעות הוא חושב, דובר הוא הצעיר לעצמו אך בפיו שתיקה ופליאה.

מוסיף הזקן, לוחש ואומר: בוודאי תמה אתה, עלם צעיר, הרי אני לא אקטוף הפירות ולא אראה הנטיעות צומחות, ומדוע נוטע אני העץ?

אך כמי שבעבר חזה בחומות אדירות שהקיפו את ביתו,

התקשיתי להאמין שנשוב לשבת כאן, בעיר שאותה בנה חור בנם של כלב ומרים,

במקום אשר היה זה מכבר מרכז אור התורה

מושבה של הסנהדרין אשר ממנה יצאה הוראה

המקום שבו הכירו בעז ורות ובה נולדה ונוסדה מלכות ישראל

בדמותו של דוד מלך ישראל אשר לעד בלבנו קיים וחי -

והנה אנחנו כאן, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, שבים אנו ליישב ערי אבותינו.

עת נטוע אמר ה' - עת לטעת נשמות כמהות וצמאות,

חפצי הטבה לדורן ולבאים אחריהן, עמוסות טוב שאינו יודע מעצור, טוב ללא גבול.

נפשות אומרות ועושות,

אשר מכוח תורתן ותפילתן, אמונתן ואומנותן זכו ליישב נחלת ה' זו.

והיום, הנה כי כן, גם אנו את חלקנו ניתן

וניטע לראשונה בשדות בית לחם המשוחררת חיטים שעורים ועצים.

עוד הם מדברים והנני מקשיב רוב קשב וחלומי עצור עצר מלכת,

קפא במקומו ופותר אין אותו.

פקחתי עיניי והרהרתי: האם חלמתי בהקיץ ואולי כבר הקיץ עלינו הקץ?

ואולם כה השבתי אל לבי:

"כימי העץ ימי עמי", אומר ישעיה הנביא,

אימתי צמח העץ? אימתי גדלה האומה להיות ראויה לישועתה?

אימתי נעשינו אזובי הקיר זכאים לראות בעינינו את יסוד מלכות ישראל?

"הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תיזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב"

עיקר גאולתה של האומה טמון הוא בכוחה הפנימי אשר ביד אלוקים הוא,

בתוכיותה של האומה, שם נשמה טהורה שורה,

במרכז העץ, בתוכיותו עלה השרף

האילן גדל הוא בכל רגע ועת

וכך אנו גדלים ומתפתחים, הולכים ונבנים, כננסים על גבי ענקים.

נאמץ נא עינינו בטוב להביט, להאמין בתוך ובנולד של התהליך.

נעבוד עבודתנו כל אחד בחלקתו המיוחדת לו, נאמין ונזרע,

לא תיפול רוחנו מהשלכת החיצונית שתוקפת את אילנה של האומה

ידוע נדע שבָעומק השינוי הפנימי כבר חל, וכוחות רעננים עומדים להופיע, ממתינים הם על מפתן החיים שתבוא תחיית הקודש ותכוון אותם נאמנה.

שריגים הננו מעץ חיים רב דליות שגיא פרי, כל מה שאנו יותר מעורים בגופו של אילן הננו חיים את החיים היותר שלמים ורעננים בהווה ובנצח.

הכרה פנימית זו תביא את תחיית האומה, היא ואך היא תקיץ את הקץ שאליו אנו עורגים.

ואולי לא חלום ראיתי אלא את האמת לאמתה, וההווה חולף הוא כעלה ברוח אל מול נצח ישראל שלא ישקר.

על יד בן ישי בית הלחמי קרבה אל נפשי גאלה, במהרה בימינו, חדש ימינו כקדם.

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם