סנוב, רפרפת היום ברי"ף?

1858526 790

מנחם אלדר (מורה בתיכון דתי בירושלים)

סוד גלוי שלימוד הגמרא בישיבות תיכוניות נמצא בשפל המדרגה. מדוע? בדרך כלל הסוגיה התלמודית בנויה משתי דעות שמתנצחות ביניהן, אך על פי רוב אין דיון לגופו של עניין. כל דעה מנסה לגבות את עמדתה באמצעות מקור תנאי קדום יותר (משנה או ברייתא) שסותר באופן ישיר או באופן עקיף (באמצעות דיוק לשוני מתוך המקור התנאי הקדום) את דעת היריב. פעמים רבות הברייתות והמשניות שמגויסות לדיון התלמודי עוסקות בעניינים הלכתיים שאינם קשורים לנושא הנדון. ברוב רובן של הסוגיות אין צד אחד מצליח להוכיח את דעתו מכיוון שהצד השני מצליח להסביר את הברייתא או המשנה באופן שיתאים לדעתו. בהרבה סוגיות הדיון התלמודי הופך ליותר ויותר ספרותי-מילולי ופחות משפטי ועקרוני. לחכמי התלמוד הייתה בקיאות עצומה בתורה שבעל פה - הם ידעו בעל פה את כל שישה סדרי המשנה ומספר עצום של ברייתות! הדיון התלמודי משקף את הבקיאות העצומה שלהם. ברור שהם גם עסקו בעניין לגופו מבחינה משפטית עיונית, אך הגמרא מעדיפה לחשוף רק את הצד הווירטואוזי של הדיון שבמסגרתו מפגינים חכמי התלמוד את בקיאותם המופלאה.

נחזור לתלמיד הממוצע בישיבה התיכונית. אין לו אפילו בקיאות מינימלית במשניות של המסכת שהוא לומד, לא כל שכן בקיאות בשישה סדרי משנה. הסוגיה התלמודית קופצת מנושא לנושא, אך לתלמיד אין שום ידע בנושאים האלו! הוא נצרך למסע מפרך של פענוח הסוגיה על מקורותיה השונים ולא בהצלחה גדולה, מכיוון שחסרה לו הבקיאות. כבר לא נשאר לו כוח נפשי להתייחס לעניין עצמו מבחינה עיונית - וחבל, כי אז התלמיד יכול היה להביא את עצמו לידי ביטוי.

מה הפתרון לבעיה? אילו הייתי יכול ללחוש על אוזנו של המפמ"ר בתלמוד הייתי אומר לו ליצור יחידת חובה בלימוד משנה מסדרי מועד, נשים ונזיקין בהיקף של מאה משניות. התלמידים ילמדו את המשניות כפשוטן ללא פרשנות (אפילו לא פירוש קהתי), תוך דילוג על משניות קשות מבחינה מילולית. במקום להבחן על דפי גמרא רגילים הייתי מציע להבחן על דפי רי"ף (רבנו יצחק אלפסי, מחכמי צפון אפריקה, 1013–1103). הרי"ף העתיק מילה במילה את הסוגיה התלמודית על כל הדעות השונות המופיעות בסוגיה, והשמיט את המשא ומתן התלמודי רק אם הוא לא מביא לתוצאה הלכתית. הוא מוסיף מדי פעם העתקות של סוגיות אחרות מן התלמוד הבבלי והירושלמי ומן התוספתא להשלמת הנושא הנדון, ובמשפט קצר פוסק את ההלכה.

הוא מקטין את נפח הסוגיה בכשישים אחוז! בדרך זו שמר הרי"ף על הניחוח התלמודי שממנו מתבשם כל לומד גמרא, בניגוד לרמב"ם שמחק את כל הדיון התלמודי ואת הדעות שלא נקבעו להלכה ומיין כל הלכה במקומה הטבעי, בשונה מרוח התלמודית שמנסה לבחון זיקות בין ההלכות השונות. מובן שלימוד הרי"ף מאפשר ללומד להתרכז בניתוח העיוני של הדעות השונות בסוגיה (חסד עשו עמנו מדפיסי הרי"ף שהוסיפו לצדו את פירוש רש"י ואת פירושי רבנו נסים ובעל נימוקי יוסף מחכמי ספרד).

האמת היא שאין בדברים אלו שום חידוש. כך נהגו בצפון אפריקה מדורי דורות. אלא שברבות השנים התגברה שיטת הלימוד האשכנזית של בעלי התוספות על עולם התורה היהודי. הבעיה היא שהשיטה האשכנזית השתלטה גם על עולמם של בעלי הבתים והאנשים הרגילים שאין תורתם אומנותם, ונתקיים בהם המאמר "כל המוסיף גורע". אנשים משקיעים את זמנם בלימוד הדף היומי, ומרוב עצים לא רואים את היער ונמצאים קירחים מכאן ומכאן, ואין בהם לא בקיאות ולא עיון.

החינוך הציוני-דתי מכוון את תלמידיו למעורבות בכל תחומי החיים. הם יתגייסו לצבא, ילמדו מקצוע באוניברסיטה, יקימו משפחות ויצטרכו לפרנס אותן. לכן אין פלא שלימוד גמרא בקרב בוגרי החינוך הדתי ואף בקרב בוגרי ישיבות ההסדר נמצא בשפל. רק הכנסת לימודי הרי"ף למערכת החינוך הציונית-דתית תפתור את הבעיה.

נסיים בציטוט מתוך איגרת הרמב"ם לתלמידו: "תכלית הלמדנים, כילוי הזמן במשא ומתן שבתלמוד!"

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם