לקום

1858526 790

ר"ד

שוב זה קרה, שוב הדמעות זלגו כל הדרך הביתה, שוב נכנסתי, פתחתי את הדלת וסגרתי אותה בחבטה ורצתי לחדרי, זרקתי את התיק על הרצפה בצורה כל כך מוכרת שחוזרת שוב ושוב, ועוד פעם נזרקתי למיטה בוכה, והדמעות נספגות בכרית.

עוד פעם ועוד פעם ושוב ושוב, כל פעם מחדש.

ולמה? למה דווקא אני, מה עשיתי? זה משהו בחיוך? משהו בדיבור? משהו באיך שאני נראית? אולי באיך שאני מסדרת השיער? זה יכול להיות גם בצורת הלימוד, או בדרך שאני עונה כששואלים אותי שאלה? וזה יכול להיות גם סתם, סתם כי אני זאת השקטה, או האחת שרוצים להשתיק, או סתם בגלל שאני יוצאת דופן, עוף זר, אדם שונה.

זה התחיל במילה פה, ונמשך למילה שם, ונגרר למעשי בריונות, להראות לי שהם מעליי. אז קיללתם אותי בהפסקה, בסדר. כששיחקתי אתכם והפסדתי נתתם לי משימה שדורשת להשפיל אותי מול מורה, בסדר. כשלא היה לכם לאן ללכת נתתן לי להרגיש שאתן חברות שלי ואז פגעתן בי בביתי שלי, בחפצים שלי, בסדר. כשהייתי לובשת את המכנסיים שאני הכי אוהבת הייתן לועגות לי על איך שאני נראית, בסדר. גם כשהייתה לי חברה שהייתי יכולה לסמוך עליה, לאהוב אותה, ניסיתן לסכסך בינינו. הקללות באיי סי קיו, זה בסדר. התחבולות שעשיתן כדי שאספר לכן את סיפוריי האישיים והמביכים ושמכן זה יעבור לכל הכיתה, זה בסדר. הסטירה וההשפלה שחטפתי באמצע השיעור, בסדר. המבוכה שהייתה כאשר המורה הייתה כועסת עליי כשהייתי מספרת לה מה קרה כי אני שטינקרית, זה בסדר. חוסר האמונה של אנשים מסביבי שאהיה משהו, זה בסדר. זה בסדר מבחינתכם, מהצד שלכם, אתם יכולים להמשיך לחיות, אבל מבחינתי זה לא בסדר!

לא בסדר השתיקות של היושבים מהצד, לא בסדר המחשבה שאני זאת הדפוקה, שמשהו לא בסדר בי. לא בסדר אי-האמונה, לא בסדר חוסר תשומת לב למה שקורה בלב שלי, של זאת שנפגעת באופן יומיומי, לא בסדר ההליכה בגאון אחרי שהשפלת אותי. לא בסדר אי-היכולת לסבול אותי, להכיל אותי, להקשיב למה שקורה לי בלב. לא בסדר הצלקות שנהגתן להשאיר לי באופן יומיומי, שעה שעה, דקה אחר דקה. לא בסדר החולי שבא בעקבות הפגיעה. לא בסדר הרצון שגרמתן לי לא לבטוח, לא להאמין, לא לרצות לחיות, לרצות להיות פרפר על הקיר, זחל, העיקר לא בן אדם. לא בסדר שהורדתן אותי למטה, גרמתן לי לזלזל בעצמי, ביכולות שלי, במי שאני. לא בסדר שכולכם גרמתם לי לשנוא את עצמי. לא בסדר שנתתם לי לתת לכם את כל הלב והנשמה ואז לזרוק מילה שתרסק בפנים את מה שנבנה. זה לא רק לא בסדר, זה אפילו איום ונורא.

אתן, אתן יכולות להמשיך בחייכן, כאילו כלום לא קרה. יכולות להמשיך לתיכון, להתקדם, ליצור קשרים, חברויות, לעמוד על שלכן, לחייך. את יכולה לבנות את עצמך כאשר את אוהבת את מי שאת, להאמין בעצמך, להעניק לעצמך, להחזיק מעצמך, לחשוב שאת הכי טובה, נכון, זה מה שימשיך להוביל אותך בחיים ואף פעם לא תזכרי את אותה אחת, שבגללך -

לא יכולה להמשיך כאילו לא קרה כלום, מתקשה להתקדם, מפחדת לעלות לתיכון למקום חדש ולא מוכר, לא מצליחה ליצור קשרים, מתקשה ליצור חברויות, לא יודעת לעמוד על שלה, בודדה, סתמית, לא אוהבת את מי שהיא, לא מאמינה בעצמה, ביכולות שלה, לא רואה את הדרך להעניק לעצמה, להחזיק מעצמה, רואה את עצמה קטנה, עלובה. ונכון, חושבת רק מה אחרים יגידו ויחשבו עליה.

אך אני, אני לא נשברת, אני מתעוררת, וממשיכה בחיים, והיום אני הכול ועוד יותר, התגברתי, התבגרתי, גדלתי והתפתחתי. היום אני מישהי, מישהי שאני אוהבת, מישהי שאני מעריכה ומחבקת, אך גם מישהי עם צלקת, כעס, כאב ועלבון שלא נגמר.

שימו לב, החיים מתחלקים לשניים אצל אנשים כמוני. הילדות שנהרסה היא החלק הראשון, החלק השני הוא כבר בחירה. אני ממליצה לבחור באפשרות שנקראת - לקום.

 

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם