ואנחנו ממשיכים כרגיל

1858526 790

מאת: מוריה
 

שוטרים ועוד שוטרים, חיילים ועוד חיילים, צבא ועוד ועוד, מחסום נופל ועוד אחד.

 

עוצרים נוער, מתחילים לפנות אוטובוסים, עוד אחד ועוד אחד, עדכון שגורש בית ועוד בית ועוד אוטובוס ועוד אחד, ומתחילים להעלות על אוטובוסים, לוקחים טלפונים, בלגן, צרחות, בכי, נשלח סרטון ונקרע הלב, פשוט נקרע, משפחות, ילדים, נוער, כולם ביחד מגורשים, מגורשים מארץ ישראל.

 

ככה נראה אתמול והמשיך היום, ובתוך כל הבלגן והכאב אתה מבין שזהו, זה נגמר, אין יותר עמונה, וזהו.

 

ואתה רוצה לעשות משהו ולא יכול, והלב נקרע ואתה מתחרפן.

 

כי שוב שוב זה קרה, שוב נפל יישוב בארץ ישראל.

 

וקשה להאמין וקשה להפנים שבאמת זהו. אין עמונה, אין עמונה, אין. נגמר!

 

זה הבית שלנו. זו ארץ ישראל.

 

איך שכחנו? איך התבלבלנו? איך הגענו למצב הזה?

 

ואומרים לי שזהו, נגמר, צריך להמשיך הלאה.

 

ואני שואלת וזועקת - איך? איך אפשר להמשיך הלאה?

 

והכי כואב זה לצאת החוצה ולראות שהכול נמשך כרגיל, כאילו כלום לא קרה.

 

לא מסוגלת להסתכל, לא מסוגלת להמשיך. אצלי גירוש מארץ ישראל נשאר פצע פתוח ומדמם. נעקר ממני חלק מהלב, מהנשמה, לקחו בכוח עקרו, גירשו.

 

אז איך ממשיכים? לא יודעת. אין לי מושג. אבל דבר אחד נשאר, שאותו לא תצליחו לעקור לעולם. אהבת הארץ. התקווה לא נעלמה. נמשיך לבנות, נמשיך לחנך, נמשיך להאמין. נמשיך ולא נפסיק לעולם.

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם