שיר לאבא

1858526 790

מאת: ערטל

אבי ז"ל נפטר בפתאומיות לפני חנוכה.

 

היה חקלאי בערבה כל חייו, יישב את השממה,

 

וכתב שירים וסיפורים.

 

חלק מהצמיחה שלי מתוך האבל לעשייה ולהתחברות אליו הייתה כתיבה עליו.

 

היה זה בליל נר שמיני, סמוך לחצות

 

ילד קט, חנוכייה עתיקה, ואור יקרות

 

עומד מרותק, לא זז כבר שעה,

 

מחכה לנר הבודד, שטרם כבה.

 

את עיניו לא מסיט, כי רוצה הוא לראות

 

הבזק אור אחרון, של שׂיאָן הנרות

 

כבר מזמן התכסו בני הבית בחדרי המיטות

 

אך בעוז עוד הילד מושך, בעיניו העייפות.

 

ואילו בשעה זו הקטן היה יותר ערני

 

היה מבחין כי מולו החל מחול צבעוני

 

נר אחרון מתעורר, זה שעוד לא כבה

 

מותח את פתילו הנושא להבה

 

והנר לבסוף, מעייפות החורף קם

 

ומול עיני הילד הקט, עומד הוא נדהם!

 

אילו היה יכול הבן לשמוע זעקת הנר

 

ברור כי בבכי היה מיד ממרר

 

אך הנר בצווחת בדידותו נדם

 

כי הבין שהנה עוד רגע גורלו נחתם.

 

"עולם אכזר הוא זה, כה אכזר!"

 

בשברון לבו הוא צעק ואמר

 

"רק לפני שעתיים הדליקוני,

 

התהדרו שמאיר ויציב אין כמוני

 

אך עוד רגע כל זה כלא היה

 

כי במקום נר נהדר, תישאר רק גווייה!"

 

"אח... לו הייתי כנר שבת

 

המאיר ארוכות לניגון 'בן ובת'

 

או במדורת העומר גזע איתן

 

בוער לי שעות כברזל מלובן

 

אף הייתי מוכן למעט רגעי תהילה

 

של פתיל כותנה בתוך נר הבדלה

 

מה מר גורלי כך לבעור ולהישכח

 

לא לסוף כזה ציפיתי, לא כך..."

 

הבהב לו הנר עוד הבהוב של סיום

 

ושלהבתו היפה קיבלה גוון חום

 

והילד מרוכז כל כולו בנר

 

כי כדור קטן בראשו, עדיין בוער

 

וברגעים כאלו של דמדומי להבה

 

שומע הוא מרחוק הדים של תקווה

 

נר נשמה זקן, שמזה שנים כבר כבה

 

פתח את פיו הסדוק, בחיוך ואהבה

 

ומתוך שנים של לימוד, צפייה וניסיון

 

מדבר אליו במילות נחמה והיגיון

 

"הירגע נערי", אומר ברוגע הנר הזקן

 

בזמן שנר השמיני משמנו מתרוקן

 

"אין לך לקנא בגזע של מדורה

 

וגם לא בנר שבת שיישכח במהרה!

 

במבט מהצד אוכיח כי טעית

 

ויש עוד רבות שטרם ראית!

 

"לאורךָ כאן שיחקו רבות ילדים

 

טעמו מגדנות ומיני אגוזים

 

בזכות להבתך ואורה האיתן

 

אם ונערות הגביהו קולן

 

ושאון שאגת מכבים שוב הורגש

 

כשהאב סיפר על כיבוש המקדש

 

"אך נניח לאלו, לרגעים שחלפו

 

הסתכל בעיני הילד שעייפו!

 

לרגע לא נח הוא, גופו מתרגש

 

כי בתוכו כבר בוערת האש!

 

ובזמן שאורך הופך מעומעם

 

הוא ינצור את האור בלבו לעולם

 

"והחום שבך ילוונו, בלילות הקרים

 

כשבחושך יזחל, כחייל בן עשרים

 

שכשבין לימודים לחתונה, ירגיש לבד

 

יעלה זיכרון, של נר שמיני אחד

 

וכשימצא את שלבו תמיד חיפש

 

הוא ידליק בידה אבוקה נושאת אש

 

"האור שבך, עוד ישלהב אחרים

 

כשיחגוג עם ילדיו, את חג האורים

 

ואף כשילך זה הילד למנוחת עולמו

 

נרות רבים יישאו ילדיו, שם עמו

 

ובין בכי, געגוע וצער פרדה

 

בתוכם ינצרו להבתך הבודדה".

 

ולאחר ששמע הנר את דבריו

 

החל הילד עוצם את עיניו

 

מיהר הנר, וכיבה את אורו בגאווה

 

כדי שהקט יחזה באחרון הנרות נכבה

 

וכך בין ערבוב רגשות לערבול של עשן

 

נסק הנר הכבוי לגובהו של ענן

 

ובאותם רגעים של חושך בבית

 

כשמתמלא החלל בניחוח שמן זית

 

אם היה הילד מתעורר ומביט

 

ואם את מגן הזכוכית היה מסיט

 

הוא היה רואה בין קפלי שמן ושעווה

 

חיוך קטן, של נר שנכבה

 

"נר ה' נשמת אדם" (משלי)

atarMbaolam

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם