הזיכרונות לא מרפים

16 amona cop

 

 

חייב לשתף אתכם. לפני כעשור הייתי חייל במשמר הגבול. הייתי בן 19 וחצי, עדיין נער מתבגר. באמצע קורס מ"כים מעדכנים אותנו שאנחנו עולים לפינוי. מה פינוי? איזה פינוי? מה זה פינוי? עכשיו פינו את גוש קטיף, איך זה קשור אלינו?, אנחנו הרי התגייסנו רק אחר כך.

אנחנו היינו עם הקסדות בלי המגנים, ואני לא אשכח את אותו יהודי שצועק "אחי למה אתה עושה את זה, אני אוהב אותך! אני כמוך! אני גם משרת בצבא". עד היום הוא לא יוצא לי מהראש.

"יאללה, כולם לעלות לאוטובוסים". הגענו ליעד. "רק חייל אחד נשאר לשמור על הנשקים". התחננתי לסמל להישאר גם אני. למה? לא יודע. תשובתו של הסמל נשארה בעינה: רק חייל אחד נשאר, כולם יורדים. חיילים טובים, הולכים בשלשות, לא מבינים בדיוק מה קורה. ואז אנחנו שומעים שבג"ץ אישר להרוס בתים. המפקד מכריז: "כולם יוצאים, אנחנו יורדים לכיוון הבתים". מה בתים? איזה בתים? אני עדיין לא קולט מה קורה. חברים מעדכנים אותי בשקט שיש פינוי, ואני עדיין לא קולט או לא רוצה לקלוט. אני רק יודע שאני צריך להיזהר. ואז אני רואה ילדים שצועקים לנו "רובוטים רובוטים", ואני לתומי שואל את עצמי מה הם רוצים. המפקד מהצד נותן הוראה – "לא להתייחס, יאללה להתקדם". מתקדמים למטה במורד של הגבעה, וכולם מועדים במדרון. להרבה חבר'ה נופלת האלה ונערים יהודים לוקחים את האלות ובורחים. אנחנו היינו עם הקסדות בלי המגנים (רק אחר כך הצבא הבין שלהפרות סדר של ערבים צריך להשתמש במגנים), ואני לא אשכח את אותו יהודי שצועק "אחי למה אתה עושה את זה, אני אוהב אותך! אני כמוך! אני גם משרת בצבא". עד היום הוא לא יוצא לי מהראש.

והיום הזה מגיע עוד פעם. אני לא אשכח איך הודפים את היהודים ואיך הם מנסים בכל כוחם להישאר מחוץ לבית כדי שחיילים לא יגיעו לבית. נתנו לי תפקיד: לפנות פצועים לאוטובוס. ואת מי פיניתי? חיילים פצועים ויהודים פצועים, כל אחד ישב בצד אחר. קיפלו את הקבוצה שלי מהר כי היו חבר'ה עם חליפות שחורות שעשו את "העבודה". בהמשך נסענו לבית חולים לבקר חבר שנפגע בעין תוך כדי הבלגן. משם הלכנו הביתה. בבית ההורים ראו אותי סהרורי ולא הבינו בדיוק מה קרה, אני אמרתי שהכול בסדר.

כשחזרנו לבסיס רצו להביא לנו פסיכולוג, והיו גם קצינים שאמרו "יאללה, נגמר, ממשיכים", אבל כנראה זה לא נגמר. הפינוי חוזר ויהיו שם עוד פעם נערים ונערות שחינכו אותם מהי אהבת ארץ ישראל, ויהיו שם חיילים שלא בדיוק חונכו על אהבת ארץ ישראל - ואין להאשים אף אחד כי ככה הם גדלו, והם יגיעו לשם ויהיה פער עצום בין שניהם ואף אחד לא באמת מבין את האחר.

אבל יש דברים ששתי הקבוצות יצאו אִתם: עם שנאה, אי אמון, חבלות, חבלות נפשיות, פלשבקים והמון מחשבות.

יהיו עימותים בין אחים. אחים!האם הנערים והנערות שיגיעו לפינוי יתמכו רק במשפחות, או שיזלגו לכיוון החיילים? האם יש מציאות בכלל לא להגיע ורק לתמוך במשפחות שברגע זה יושבות בבית ולא יודעים היכן יגורו? עד מתי עם ישראל יחווה עוד פינויים?

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

כתבות אחרונות

Prev Next
יש לך כנפי טיס

  אשר בן אבו חוגג...

חברים של הים

  איך מתמודדים עם סכנות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם