רשות הדיבור 
קטנה ברשת 
המדריך 
ראשי - עמוד הבית
- רשות הדיבור
ילד
כן, אני אשָמַע קצת חצוף, אבל אני רוצה.
בלי בושה, פשוט רוצה.
רוצה משיח, רוצה נבואה, רוצה אהבה בלי גבול, בלי מידה.
רוצה תורה יפה, לא מסכנה וחלוקה, שתפתח לי ת'צורה, ת'נשמה.
רוצה טוב, לכולם, רוצה מקדש, רוצה אולם.
רוצה את ה' בלי מחיצות, בלי ברזל, בלי רציחות.
רוצה טהרה, רוצה קדושה, כזאת של אמת ולא מדומה.
רוצה חיים, לא את המוות, רוצה שקט, שלווה אוהבת.
רוצה אמת בלי תירוצים, בלי בלבולים מטופשים וסבוכים.
רוצה חיבוק אמתי, רוצה אותך (ה') לצדי.
רוצה מנהיג, רוצה רועה, רוצה צאן שגם הוא ירצה.
רוצה מזבח, רוצה מנורה, רוצה ליהודים שמחה ואורה.
רוצה שלום לא רק בחלום, שהאויבים יהיו בקבר, מכוסים באפר.
רוצה את פסוקי הנבואה מתגשמים בזה אחר זה, לא נעצרים ומשאירים אותי הוזה.
רוצה את ההר, ההר של ה', שכבר לא יהיה הומלס, שיהיה אתנו שוכן.
רוצה כבר לראות את אבותיי הקדושים, עמהם האימהות וכל הרועים.
רוצה לפתוח את הלב הטהור שלי בלי לפחד, בלי לחשוש, בלי לאבד.
פשוט לא מתבייש לרצות את כל זה, לא מתבייש לרצות.
אברהם כהן
יש בי נגיעות של ברסלב -
אני נוטה לפעמים לצאת לשדה
במוחין דגדלות מתחיל לדבר עם הבורא
ולבסוף משחרר בפה מלא - "טאטע!"
שומר גיבור
בחנות בגדים, בין קולבים,
מדפדף בין מוצרי מעצבים.
בשקט, מול מראה בחדר,
קולט שאני זה שתלוי בעדר.
מ"א
כואבים, זועקים, נשברים
מכים, ובו זמנית מחבקים
שונאים, ובאותה השנייה גם אוהבים
כחולים מול כתומים
קרע בין אחים
יהושע
הוא הלך שם בין האבנים השמוטות
ריח האפר עלה בנחיריו והוא שאף מלוא ריאותיו, חורבן.
צער ויגון מילאו אותו, נשימתו כבדה עליו.
בעוד מחשבותיו נודדות אל שירת הלויים שנָדָמה,
א"ר
"לא ידענו שאנחנו יכולים להתגעגע למשהו כל כך עמוק וקדוש..."
(ר' שלמה קרליבך)
כל כך קל וזורם
לשקוע בבוץ של הלילה
רבקה איזנהמר, שבות רחל
התרגשתי לקרוא על פועלו של פרופ' יעקב רנד ז"ל, ובמיוחד כשקראתי את דבריו של הרב יונה גודמן על אמרתו: "בכל יום אתה צריך לשאוף להיות יותר ממה שהיית אתמול".
נ'
לכל אותם מתמודדים עם נטיות הפוכות - מכתב זה מיועד לכם.
גם אני, הייתי מאוד מבולבל מאז שהייתי נער. נמשך לבנים ובכלל לא מסתכל על בנות.
בלב כואב, בלי משים לב, הרב יגאל זרק את האבן הראשונה. לא מכוונה רעה חלילה, אלה מתוך תמימות שהוא עושה את הדבר הנכון. הוא איננו אדם רע אלא להפך.
ציפי סתר
לפני כחודש נלקח מאתנו פתאום דודו קלדרון, מתנדב מיוחד בן 76, שהתנדב אצלנו במרכז 'עלה מוריה' בגדרה יותר מעשר שנים.
חי דרעי
סוף. התחלה.
כל סוף הוא התחלה, אומרים, ושזורים זה בזה. התחלה מושפעת מהסוף הקודם ששורשיו בהתחלתו.
ת'
האם החליט לו נכון אותו אדם על קצה צוק
האם נכון עשה שלא ביקש לטיפה או חיבוק
עשה הכול לבד, הרגיש שהוא אחר
בזמן שעל רצונו הוא הקפיד לוותר
אסתר
הרבה מילים
מחכות להיאמר
ליד מישהו שישים לב, שירגיש
את הצורך
שירצה בכלל להסתכל בעיניים
יהודי מיו"ש
למערכת 'עולם קטן'.
כותב אליכם נער בן 16 שמתמודד עם נטיות הפוכות. אני מרגש כבר המון זמן בודד במערכה,
בני כהן
בין זיכרונותיי הראשונים בגלגול הזה אני רואה את עצמי מחזיק יד לאבא בכותל המערבי, מביט לכיפה המוזהבת המבצבצת בין הברושים שמעל לחומה ושואל: אבא, מה יש שם למעלה?
מישהי מהדור החדש
כמה תלונות יש על הדור של היום שלא יוצא מהמסכים. טוענים שבשנים הקרובות כבר לא יהיה דיבור בין אנשים, כולנו נהפוך לראשים מרובעים בצורת מחשב, ובכלל - הדור של היום זה לא הדור של פעם. נכון?
א'
בעבר הייתה טענה נגד הדת: אתם נגד הטבע, תעשו מה שבא לכם וזה הכי טוב. מובן שהטבע האמתי הוא התורה - ומכאן המבוכה מעצם הטענה.
אידן אור גיא
בדיוק שמעתי חדשות
סיפרו עליך סיפור נורא
אבל לא אמרו שמות
חשבתי שזה בטח לא אתה
הודיה ג'
יש אנשים שהם כמו הירח - כשהחושך מסביב חונק הם רק זוהרים ומאירים יותר
יש אנשים שהם כמו עננים - שונים ומשתנים, מלאי רגשות ומצבי "רוח"
י'
אני רוצה רגע לדבר על חיצוניות,
הדבר הזה שגורם לנו לעשות מה שנראה טוב ולא בהכרח מה שהכי נכון.
אני בוגרת שמינית.
כל האופציות פתוחות לפניי -
בטח גם חשבתם לעצמכם איזה הזוי מי שמוותר על השמינית שלו ועובר למקום אחר! של"ף – שמיניסטים לעיירות פיתוח.
תגובה ל"הדרך לגיהינום רצופה סתירות" על הדתל"שים
ג"ו
קול ששון בהרי יהודה,
שמחה בחוצות ירושלים.
שעבוד מלכויות עבר חלף,
יְמוֹת המשיח! הוסק כפליים.
תגובה ל"הדרך לגיהינום רצופה סתירות" על הדתל"שים
א'
נכון, כבר אמרו חז"ל ש"לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". ואכן, ייתכן שיש גם דתל"שים מהסוג הזה.
יואב כהן
"תתארו לכם עולם", שר שלמה ארצי. עולם טוב, עולם שמח. אולי עולם אידיאלי.
לפעמים אני מרגיש שקצת נשחקנו. אנחנו נשאבים למציאות היומיומית, לריאליזם.
ה', מסתכל מהצד
אני נזכר, מנסה לברוח
אני נזכר, מנסה לשכוח
תתכופף! עוד רימון התפוצץ
מיכל ויס
שלום לשרים, ולחברי הכנסת, ולכל מי שקורא
כאן כיתה ב' קריית ארבע, בית ספר אלוני ממרא.
אריאל
אנחנו נמצאים בימי השלושים לפטירתו של מוטי זיסר ז"ל. לא הכרתי אותו אישית ופגשתי אותו רק פעם אחת.
י' שחור וי' אריאל
לרוב, כאשר אדם מבין שדרכו הייתה טעות ומשנה את דרכו - הוא מנסה כמה שיותר להיפרד ממנה ולהיטמע בחברתו החדשה, לנתק קשר.
צופיה
אמא,
כבר עברת אתי ב"ה כמה לידות כשהחזקת לי את היד על המיטה ונתת לי לשתות כשהפה היה יבש.
היית בחדר הלידה שם בשבילי, וראית אותי כואבת.
מוריה מאיה אפלקר, יצהר, שומרון.
השעה אחת וחצי בלילה, אבל משהו מונע ממני מלקום וללכת למיטה. הצפייה בהספדים להלל יפה אריאל המתוקה,
נ"פ
רציתי לומר שהרגשתי הזדהות עם החיפוש והגעגוע ל'משהו', לצלע החסרה.
ארז זוארץ
בארץ אהבתי השכול פורח,
בארץ אהבתי מחכים לרוצח.
שבע עלמות, שבע אמהות,
שבע ארונות בשער.
צ.
לפני כשבועיים פורסם באתרי החדשות שמפלגת 'הבית היהודי' נקנסה בסכום של מעל מיליון שקלים בגין אי תשלום משכורות לפעילי שטח ובני נוער שעבדו אצלה במערכת הבחירות אשתקד.
ע. עתניאל
ההרוג ה-11. עוד פעם כאב; עוד פעם הלוויה; עוד פעם בכי; עוד פעם אלפי אנשים שבאים ללוות את ההרוג בדרך האחרונה שלו.
לנער ההוא, שנפגע מהחבר הכי טוב שלו. אני כותבת לך, אבל בעצם לעצמי.
כשקראתי את מה שכתבת, לא האמנתי שזה באמת לא אני. מילה במילה, מדויק. אותם רגשות, אותם מעשים. שלך - שלי.
אבי
אינני שייך לנוער הגבעות, אינני שייך לאידיאולוגיה זו, ואינני תומך בפעולות אלימות כלשהם ח"ו. ובכל זאת אני מרגיש צורך לתת מענה לדברים. טענה מול טענה.
דוד
אני רוצה לציין עוד דרך ביניים בין נייד פשוט לבין סמארטפון בגרסתו המלאה. קיימת אופציה ל"עיקור" של הסלולרי באופן שבו אין דפדפן בכלל וכן אין גישה לחנויות האפליקציות הרגילות, אלא רק לחנות אפליקציות כשרה.
רציתי לדבר אתך כל כך הרבה פעמים, אבל פשוט לא יצא לי, אז פשוט לקחתי דף והתחלתי לכתוב. אני לא מהאלה שיודעים לנסח היטב, פשוט יצא לי מהלב וכתבתי, אז מחילה על הניסוח.
לבד בדירה של שלושה שותפים
ישן על מזרן מלא פשפשים
קר לי והראש מסוחרר
מתפלל לא-לוהים שיבוא המחר
אולי בוקר זך ירפא את גופי
אולי השחר יאיר את נפשי
קובי
איני רוצה לפגוע בהוריי אבל האמת היא שאני כועס עליהם, אבל בכל זאת אוהב אותם. אני בן 18, כיתה י"ב בישיבה תיכונית מוערכת, שבו"ש. וכאן הבעיה.
לגינת אגוז הוא ירד לשוטט,
בוחן בשקט איזה פרח בולט.
מה יקשט את שולחן הכבוד,
יוסיף נופך יופי ועוד.
קראתי בשבוע שעבר את מכתבה הנוגע של הבחורה הרווקה שחגגה את יום הולדתה ה-29. קראתי, והלב נחמץ.
אתמול זו הייתה שלומית משדמות מחולה ז"ל, לפני כן מיכל מתקוע תלח"א, לפניה דפנה מעתניאל ז"ל, לפניהן החבר'ה מהפאב התל-אביבי והבן והאב ליטמן, והרב נחמיה לביא, ונעמה ואיתם הנקין ועוד רבים אחרים
שלום חברות.
חגגתי השבוע יום הולדת 29. אני רווקה מלאה באופטימיות, שמחה ומאושרת, ובלבי המון מקום לאביר האישי שלי.
המון כותרות, המון אירועים, זמן שעובר, ואנחנו צועדים עם המשבר. אולי שכחתם, אולי הדחקתם ואולי זה כבר לא מעניין, אז סליחה אם אני מפריעה - אבל כאמא אני עדיין מרגישה צורך לכאוב ולשתף, ואולי עדיין יש מי שישמע.
אם הכתב הנכבד מודה שהיה אצל ר' נחמן כשתי דקות ולא הצליח להאריך בתפילה אצל הבעש"ט הקדוש, באמת איך יוכל להבין את המשמעות של קברי צדיקים גדולים כאלו?
אלישוב הר שלום
יש כאלה המסתובבים בינינו
המתאמצים כל כך לפסוע בתלם
הם נושאים בקרבם אינסוף הפכים, אינסוף רצונות, שאיפות, חלומות ומלחמות.
כתבות אחרונות
הטור של אבינועם הרש...
מאמר מאת הרב יואל...
הפרסום בעולם קטן עובד
לפרסום באתר או בשבועון
This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.
052-5471494 נדיה
מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן
הירשמו לניוזלייטר
וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם