"למתוח" את האנושיות

pash 790

הרב יובל פרוינד

את פרשת העקדה אפשר לקרוא בהרבה צורות. הקריאה הפשטנית היא הקריאה הפונדמנטליסטית. מבחינתה מהרגע שאברהם הצטווה הוא שכח את עצמו, התכחש ללבו ולרגשותיו ורץ שלושה ימים בלהט דתי כדי להקריב את בנו. את הפירוש הזה הרב קוק דוחה מכול וכול. אין פרשה בתורה שיותר מופגנת בה אהבת אב לבנו (המילה "בני" חוזרת בה בכל ההטיות האפשריות ובריבוי גדול) וברור לרב קוק שאהבתו של אברהם רק הלכה וגדלה לאורך אותם שלושה ימים.

יתרה מזאת, הרב קוק מבין שכאשר אברהם אומר "הנני" בתחילת הפרשה הכוונה היא שאני בא עם כל מי שאני, עם כל ה"אברהמיות" שלי, עם כל החסד השופע: "לחוש ולהרגיש יפה יפה את כל הרגשות הנישאים, הגנוזים בטבע האדם, וכל ייחושׂיו החביבים הנוגעים בנפשו - זהו הגודל של המאמר הנני" (עולת ראי"ה, פרשת העקדה).

אחרי שהכיוון הפונדמנטליסטי נדחה עולה הכיוון ההומניסטי ומצייר את אברהם במלוא אהבתו וחמלתו לבנו, הולך רועד, בוכה ומיוסר. מתקדם ושב על עקביו, אינו יודע את נפשו אם להקשיב ללבו או להקשיב לאלוקיו. אולם גם את הכיוון הזה הרב קוק דוחה מכיוון שאין שום רמז לחולשה או פקפוק במעשיו של אברהם. הוא משכים בבוקר, חובש את חמורו ויוצא בזריזות לדרך. הוא קם והולך אל המקום אשר אמר לו האלוקים: "לא בכפיפת קומה ולא בכישלון כוח הלך הישיש הקדוש הזה, לקראת העובדה המפליאה הזאת, שהיא ההיפוך מכל אורחות טבע נפשו של האדם, כי אם בקימה, במלוא הקומה ואזירת החיל".

יש כאן דבר והיפוכו. אברהם אוהב את יצחק בנו אהבה עזה, והיא רק הולכת וגדלה, ומאידך גיסא הוא הולך לקיים את מצוות אלוקיו להקריב את בנו במסירות נפש ובאהבה גדולה – איזו מין התנהגות זאת? מהי הדרך השלישית שאברהם מצביע עליה? הרב קוק מסביר שיש כאן שני קולות שדרכם האדם פוגש את אלוקיו – דרך עומק נפשו, לבו ומצפונו, ודרך התורה והנבואה שמביאות את הקול שמעבר לתפיסה האנושית הטבעית. בדרך כלל אין התנגשות בין שני הקולות הללו והם משלימים זה את זה בבחינת "דרך ארץ שקדמה לתורה". אבל בניסיון העקדה אברהם מוכן לקבל שקול לבו מוגבל. הקול האנושי אינו שקרי חס ושלום, הוא מצומצם לעומת הקול האלוקי האינסופי. לכן אברהם לא מכבה את הקול האנושי וממשיך ללכת אחרי הקול האלוקי.

אולם זהו עדיין לא שיאה של הפרשה. השיא הוא ההבנה שכאשר הקול האנושי מוכן ללכת אחרי הקול האלוקי – הוא עצמו לא נחלש או מתעמעם אלא מזדכך ומתחזק. כך מסביר הרב קוק את דברי המלאך: "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה": קול ד' בכוח, ע"י מלאכו עושה דברו אומר, שהציווי המוחלט, בין מצד הצדק להימנע מרשע של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להינזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קיים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני ובטבע החומרי, לא ירדו ממעלתן, אפילו כחוט השערה, ע"י החזון העליון שנתגלה בדבר ד'... ע"כ אל תשלח ידך אל הנער, בכל חומר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן איזה ניגוד... בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ד' האצילית... לא כן, ואל תעש לו מאומה, כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא היא הנה לבת אש קודש, הולכת ישרה מאהבת א-להים הטהורה, ורחמיו על כל מעשיו".

על פי הרב קוק, אותם סיגים שקיימים באהבה האנושית בין אב לבנו - מצד שהבן הוא "שלי" והוא המשכיות של ה'אגו' שלי - הסתלקו לחלוטין בעזרת מסירות הנפש על דבר ד' הטהור, ואז התברר שוודאי שהקב"ה רוצה ביצחק יותר מכל דבר אחר בעולם והתבררה אותה האהבה כדבר הכי יקר וחשוב בעולם.

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם