Print this page

תחשוב מה אתה מכניס לפה

הרב יניב חניא

 

בפרשת ראה מופיעה רשימת הבהמות והעופות הכשרים לאכילה והאסורים באכילה. הפרשייה מופיעה מיד לאחר פרשת "עיר הנידחת" העוסקת בעבודה זרה ואחרי מצוות "לא תתגודו... כי עם קדוש אתה לה' א-לוהיך", ומתחילה בפסוק "לא תאכל כל תועבה". הזוהר הקדוש דורש הן את הפסוק והן את ההקשר, בשני מקומות שונים. הראשון שבהם הוא בפרשת משפטים, על הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" - "רבי יוסי התיר לאכול בשר עוף בחלב. אמר לו רבי שמעון אסור לך, שאסור לתת פתח למינים הרעים... ומי שמתיר זאת כמו שהתיר יין לנזיר... יש בו חומרה כמו בשר בהמה... המילה 'כל' באה לכלול את כל האיסורים".

הדרשה השנייה של הזוהר מופיעה בפרשת שמיני, על פרשיית המאכלות האסורים המופיעה שם. "רבי יצחק אמר, כל מי שמטמא במאכלות אסורים, כאילו עובד עבודה זרה שהוא תועבת ה', וכתוב (אצלנו) 'לא תאכל כל תועבה'. מי שעובד עבודה זרה יוצא מדרך החיים, יוצא מהרשות הקדושה ונכנס לרשות הטמאה. גם מי שמיטמא במאכלות אלו יוצא מצד הקדושה ונכנס לצד האחר".

הביטוי "לא תאכל כל תועבה", הוא ביטוי כולל משתי בחינות - גם המילה "כל" באה לכלול דברים נוספים ואיסורי אכילה נוספים, וגם הכינוי "תועבה" שהוא ביטוי חשוב המקשר לעבודה זרה ולעברות חמורות אחרות. הזוהר לומד ודורש מכאן את חשיבות העניין של מאכלות אסורים. זהו איסור גורף, גדול וחשוב, שגם היקפו גדול (הוא כולל בתוכו גם איסורים שהם מדין "הרחקה") וגם עצמתו גדולה. עד כדי חשוב מה מכניסים לפה, וחשוב שזה יהיה על פי רצון התורה.

אולי יעניין אותך גם