'כי אהבך ה' א‑לוהיך' Featured

 2 reuven sason

 

הרב ראובן ששון

 

ההתבוננות בפרשת בלק ממלאת אותנו בעניינים רבים ומופלאים: פתיחת פי האתון, הפיכת הקללה לברכה, המזימות המרובות של שונאינו שמופרות בזו אחרי זו, הברכות הנשגבות שיוצאות מפי בלעם ועוד. אך הנביא מסב את תשומת ליבנו ללב השורשי ביותר של פרשה זו: אהבת ה' הגדולה שה' אוהב אותנו.

 

ה' פונה בנבואה לעם ישראל, שהתרחק והתנכר לה', ומדבר איתנו ברוך ובאהבה: "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי". עמי הוא כינוי של אהבה ושייכות, וה' אומר לנו, עמי האהוב, מה עשיתי לך שאתה מתנכר אלי? האם הלאיתי אותך והכבדתי עליך? ענה ואמור לי.

 

הזוהר אומר שזהו דיבור תחנונים וקרבה, של אב האוהב את בניו. וכדי לבטא את עומק האהבה הנצחית של ה' אלינו הוא ממשיך ואומר: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'". מילים אלו מבטאות אהבה וכבוד שה' אוהב ומכבד אותנו, והוא מבקש מאיתנו: אנא, זכרו את מעשה בלק ובלעם, כיצד רצו להזיק לכם ובאו בכוח המשחית הגדול ביותר, כוח הקללה של בלעם. זכרו נא כיצד לא רק שזממם לא הצליח אלא נהפכה הקללה לברכה. ראו נא והביטו ותלמדו מכאן את גדולת אהבתי אליכם.

 

כך מבואר גם בפירוש בתורה, שנקודת הלב של פרשת בלעם היא אהבת ה', כמו שאומר: "וְלֹא אָבָה ה' אֱ‑לוֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ‑לוֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ‑לוֹהֶיךָ". הרי מבואר בפירוש שנקודת היסוד היא אהבת ה' אלינו, ושלוש פעמים בפסוק מופיע 'ה' א‑לוהיך', לבטא את השייכות העמוקה שלנו לה', שה' הוא הא‑לוהים שלנו.

 

הדבר הנפלא בכל פרשת בלעם הוא שעם ישראל כלל לא היה ער לכל המתרחש. בלק שוכר את בלעם, הם מטכסים עצה, בונים מזבחות ומקריבים קורבנות, מנסים לכוון לרגע שה' זועם ולקלל בו, מסבבים את העם מכל מיני כיוונים, מסתכלים על מקום העגל במטרה לקטרג ועוד ועוד, והקב"ה מפר את עצתם פעם אחר פעם ועוד הופך את הקללה לברכה. מתרחשת ממש מלחמה שלמה של כוחות רשע אדירים. ומה המצב של עם ישראל באותו הזמן? "וירא את ישראל שוכן לשבטיו". עם ישראל יושב לבטח, בלי שום ידיעה מהמתרחש. לא חדשות מהמלחמה, לא רעשים של פגזים, לא כתבות צבאיות. שום דבר. שקט מוחלט.

 

הפרשה הזו מלמדת אותנו יסוד גדול בקשר שלנו לה'. אנו רגילים לפנות לה' ולהתפלל אליו בעת צרה. כל אדם מאמין מכיר בעובדה שאוזנו של הקב"ה כרויה לכל פונה וקרוב הוא לכל קוראיו. אך במבט זה האדם עדיין עלול לחשוב שאני זקוק 'להסב את תשומת ליבו' של הקב"ה כדי שיראה את צרותיי ויסייעני. במבט זה הנפש ממאנת להירגע, כי האחריות המלאה עדיין מוטלת על כתפיה, שכן בלי שאפנה, ה' כביכול לא יהיה מעורב. אך לא כן הדבר. אהבת ה' גדולה כל כך שהוא מסבב אותנו תמיד, שומר ומגונן עלינו מכל רע, גם ממה שאיננו מודעים אליו כלל. "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". גם כשאנחנו ישנים בשלווה ה' ער לצידנו, אוחז ביד ימיננו, משגיח בגדולת רחמיו, ובאברת חסדו סוכך עלינו כאם החובקת ומלטפת את בנה שאך יצא מרחמה.

 

זהו שאמר דוד המלך בתהלים: "ה' אמר אלי, בני אתה, אני היום ילידתיך". גם כשהתבגרת, וצריך אתה לקבל אחריות לחייך, לבחור ולפעול נכון, מכל מקום אצל ה' תמיד תישאר בנו הקטן שנולד אך הרגע. את כל מלוא האחריות הוא לוקח על כתפיו באהבה גמורה, בחמלה רבה ובהמיית געגועים שאין להם סוף. וגם אם חטאת לו והכעסת אותו, ומצד ההתנהלות שלו כלפיך כאדם בוגר אפשר שיקפיד ויעניש, אין זה סותר במאומה את האהבה העזה שבחדרי הלב הפנימיים, ששם אתה בנו הקטן שנולד היום, שאף כשהוא מציק ושורט או מלכלך בצואתו אין לכך שום השפעה על גדולת האהבה, שמחת הלב ההורים בילדם החדש, שמחה שאין לה סוף וגבול. כך ה' א‑לוהינו שמח בנו בכל רגע, ממש כמו ברגע שנולדנו, ושומר ומגונן עלינו כמו על תינוק שאינו יודע מאומה.

 

זהו הלב של עבודת ה' בפרשת השבוע: 'עמי, זכור נא' כי אהבך ה' א‑לוהיך. לזכור ולהתמלא אהבת ה' בלי סוף, לאפשר לעצמנו להישען עליו, להסתופף באברת חסדו כגמול עלי אימו, להיות בשלווה ולשכון בטח.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
כפיים למהפכה

  מאמר מאת הרב אברהם...

להתכונן לשנת קורונה?

  מאמר מאת  הרבנית ד"ר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם