יחמור-הבובל Featured

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

להשיב את יחמור-הבובל לארץ ישראל!

פרופ' זהר עמר

התורה מונה את עשרת בעלי החיים הטהורים לפי סדר שכיחותם וחשיבותם לאדם – שלוש בהמות מבויתות ושבע חיות בר, ואחת מהן היא היחמור (דברים יד ד-ה).כיום מכונה בשם "יחמור" מין אייל (Dama mesopotamica) והזיהוי המודרני מבוסס על השתמרות שמו בערבית, 'יחמור',בניב המקומי של תושבים מהאזור שבין עיראק לאיראן.לדעתנו, מין זה נכלל במיני ה"אייל" שברשימה, ואילו את היחמור המקראי יש לזהות בהתאם למסורות הזיהוי הקדומות ביותר עם אנטילופת הבובל(Alcelaphus buselaphus).תרגום שמו המדעי (מיוונית): 'בקר-אייל'. באנגלית: hartebeest.כך מובא בתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית) ובוולגאטה (ללטינית).

אורך גופה של האנטילופה הוא כשני מטרים, הן לזכר הן לנקבה קרניים עבות וקצרות דמויות נבל (40 ס"מ). הבובל גבוה יותר בכתפיו מאשר באחוריו, ראשו ארוך וצר. הוא חי בעדרים, שוכן ערבה, וכיוםהיא נפוץ במישורי הסוואנה שבדרום אפריקה. ייתכן שמקור השם 'יחמור' בצבע פרוותו, חום-אדמדם, בדומה ללשון הערבית (בשורש חמ"ר).כמו כן, אפשר ששם זה נובע מהעובדה שלראשו מראה הדומה לחמור. בערבית שמו של הבובל הוא "בקר וחש" כלומר בקר-בר או "בקר חמור הבר".

הבובל חי בארץ ישראל בתקופת המקרא, כפי שעולה מהממצא הארכאו-זואולוגי. עד כה נמצאו שרידיו מתקופה זו באתרים אחדים מתקופת הברונזה המאוחרת ומתקופת הברזל, למשל בלכישובתל שריעה. הוא מופיע גם בציורי קיר קדומים שנמצאו במזרח סיני, ואין ספק שיונקים אלה ואחרים מייצגים תבנית נוף מדברית שעמדה לפני המאיירים.

לפי המקורות המאוחרים, בית גידולו של בעל חיים זה היה גם לאורך הערבה ובקעת הירדן. ר' אשתורי הפרחי, שישב בבית שאן בראשית המאה ה-14, מתארו בדייקנות מפליאה: "והוא שיש לו קרנים וטלפים סימני טהרה ומצחו צר וגופו דק וגבוה מהשור וקרנותיו ישרים ועולים והוא אדום, ומהם ראיתי פה בית שאן הולך לתשורה".

למעשה הבובל התקיים באזורנו עד למחצית השנייה של המאה ה-19, כפי שציינו חוקרי טבע חשובים כטריסטרם וישראל אהרני. בשל ציד בלתי מבוקר הוא נכחד מאזורנו, וכיום נמצאים בארצות אפריקה כמה תתי-מין שלו.

בפרויקט ההשבה של חיות הבר לטבע של ארץ ישראל, שנערך על ידי רשות שמורות הטבע בניצוחו של אברהם יפה החל מסוף שנות הששים, הובאו מארצות שונות יענים, פראים, אייל הכרמל ועוד. אולם במסגרת זו נגרע בטעות מקומו של הבובל.

לאור הנתונים החדשים שאספתי פניתי לרשות הטבע והגנים על מנת לבחון את האפשרות לייבאו, לפחות לחי-בר בערבה. לצערי פנייתי לא נשאה פירות והיא נדחתה משיקולים שונים, בחלקם באצטלה אקולוגית-מדעית, כמו למשל חוסר מקום בשטחים הפתוחים לעוד פרסתן חדש בטבע, וטענה שאין להתייחס לחי-בר כאל גן חיות.

הגשמת חזרתו של עם ישראל לארצו אינה שלמה כל עוד נופי שורשיו וערש תרבותו והווייתו חסרים. מיזם השבת הבובל יוכל להצטרף לרשימה של צמחים ובעלי חיים ששכנו בנופיה הקדומים של הארץ, נעלמו והושבו, כמו התמר, האפרסמון והאייל למינהו.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם