"וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" Featured

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

דגן, תירוש ויצהר הם כינויים כלליים לשלוש הקבוצות העיקריות המרכיבות את רשימת "שבעת המינים" (דברים ח, ח) ותוצריהם – גידולי היסוד של ארץ ישראל. מדובר בשמות נרדפים לתבואה, יין ושמן, מוצרים שאפשר לשמרם לאורך זמן. המינוח המקראי שונה במשמעותו מזה המקובל כיום בלשון העברית בת ימינו.

דגן – נזכר 39 פעמים במקרא. שם כללי ליבול הגרגרים של מיני הדגניים, אשר שימשו בעיקר להכנת לחם. בתקופת המקרא נכללו בדגן חיטה, שעורה וכוסמת. במשנה נזכרו "חמשת מיני דגן", שכללו גם את השיפון ושיבולת השועל. לקבוצה זו מעמד מרכזי מאוד בהלכה, ומכאן החשיבות הרבה בהגדרת קבוצה זו ובזיהויה המדויק. זאת בניגוד למינוח הבוטני המודרני של הדגניים (Poaceae), משפחה הכוללת כעשרת אלפים מינים.

יצהר – נזכר 23 פעמים במקרא כשם נרדף לשמן זית, למשל: "ארץ זית יצהר ודבש" (מלכים ב יח, לב, בהשוואה לדברים ח, ח). במקום אחד מצאנו במקרא את הפועל "יצהירו" כשם פעולת עצירת הזיתים לשמן.

תירוש – שם נרדף ליין.כך הדבר גם בלשון אוגרית וחיתית, וכן מבארים בעקביות התרגומים הקדומים, כמו תרגום השבעים ביוונית, אונקלוס בארמית ורב סעדיה גאון בערבית.ייתכן שהתירוש הוא שם ספציפי ליין חדש (רמב"ן לדברים יד, כב, לפי יואל ב, כד; נחמיה י, לח).

כיום המשמעות של תירוש היא מיץ ענביםשטרם תסס והפך ליין.מיץ הענבים נקרא בלשון המקרא "עסיס" (יואל א, ה) או אולי "משרת ענבים" (במדבר ו, ג),והיה אפשר לנצלו לשתייה בשלהי הקיץ, מייד לאחר דריכת הענבים. בתנאי האקלים של ארץ ישראל ובהיעדר תנאי קירור ופסטור המיץ מתקלקל ומתעפש בתוך ימים אחדים. לכן לא סביר שהמקרא יזכיר את התירוש רבות (38 פעמים; יין נזכר 181) כמשקה זניח ושולי כמיץ ענבים.

דומהשהבחנה בין תירוש ליין מובאת לראשונה בספרות חז"ל. התוספתא בנדרים אומרת: "הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין" (ד, ג), מכאן שמדובר בשני מוצרים שונים. ואולם בתלמוד הירושלמי כתוב במפורש שהבחנה זו היא רק בלשון בני אדם, ובהלכות נדרים הולכים על פי לשון בני אדם. ומוסיף הירושלמי שבלשון התורה "'תירושך' זה היין" (ירושלמי, נדריםז, א, מ ע"ב; ירושלמי, יומא ח ג, מה ע"א; בבלי, שם, עו ע"ב).

אליעזר בן יהודה, ממחדשי השפה העברית, אימץ במילונו את הפרשנות המאוחרת, אולי בלי שהיה ער לבעייתיות הקשורה למציאות הריאלית, ומאז ועד עתה הפך התירוש כינוי למיץ ענבים ולא ליין כפי שהיה בתקופת המקרא.

דוגמאות אלה מוכיחות עד כמה לעיתים שונה המינוח המקראי מזה המודרני. הדבר מעיד על הנחיצות ללימוד מעמיק של הריאליה המקראית, שיש בה להאיר על פשטי הפסוקים, ופעמים יש לכך אף השלכה הלכתית.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חוזרים לתוכנית אלון

  מאמר מאת ח"כ מוטי...

הסמארטפונים כאן כדי להישאר

  מאמר מאת הרב יניב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם