בדיל ועופרת Featured

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

בתיאור השלל שנלקח במהלך המלחמה במדיין נזכרו חמשת מיני המתכות השכיחות בשימוש האדם בתקופת המקרא: "אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא" (במדבר לא, כב–כג). מפסוקים אלה נלמד הציווי של הגעלת כלים שבושלו בהם דברי איסור וההטבלה במקווה של כלים שייצרו נוכרים. סדר הופעת המתכות בפסוק זה הוא בהתאם לרמת חשיבותן וערכן הכלכלי, דבר שבא לידי ביטוי גם במספר המובאות במקרא וכן בהתאם לנקודת ההתכה שלהם.

נסקור בקצרה שתיים מהמתכות המוכרות פחות: בדיל ועופרת. שתי המתכות האלה רכות וקלות לעיבוד, ובשל נקודת ההתכה הנמוכות ביחס לשאר המתכות הן הוכשרו במים רותחים (100 מעלות צלסיוס), לעומת הכשרת המתכות הקשות בליבון באש (רמב"ן לבמדבר לא, כג).

הבדיל (Stannum) סמלו הכימי Sn. במקרא הוא לרוב שם ספציפי למתכת בהירה זו. מהפסוק בישעיהו: "וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ" (א, כה) עולה שלעיתים מדובר בשם כללי לפסולת המופרשת בעת ההיתוך, או שמא הכוונה לתהליך הפרדת הבדיל הטהור בחום מהעופרה שבה הוא נמצא בטבע.

כמה כלי בדיל טהורים או מעורבים בכסף נמצאו במצרים החל מהמחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס, אולם השימוש העיקרי בה היה תוספת לנחושת על מנת להקשותה, וכך נוצרו כלי הברונזה (ארד), שהיו נפוצים באלף השני והראשון לפנה"ס ועל שמם נקראה תקופת הברונזה. השימוש בבדיל פחת עם התפשטות השימוש הברזל. מקורות הבדיל הידועים בתקופת המקרא היו מאזור פרס וממערב אירופה (חצי האי האיברי ואנגלייה), והוא הגיע לאזורנו באמצעות סוחרים מתווכים כמו הפיניקים. הבדיל והעופרת נכללו בסחורות המעבר של נמל צור (יחזקאל כז, יב).

העופרת, שסמלה הכימי Pb, היא מתכת נוחה לעיבוד ומשתמרת לאורך זמן בשל תהליכי איכול (קורוזיה) איטיים. עם זאת היא כבדה למדי: "צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (שמות טו, י). דומה שהשימוש בה ליצירת כלי מאכל לא היה שכיח, והיא שימשה בעיקר ליצירת חפצים שונים ליציקת כלים כבדים. דוגמאות לכך הן יחידות מידה של משקלות (זכריה ה, ז) ומשקלות לדיג, כפי שנמצאו לרוב בממצא הארכאולוגי מתקופת המקרא.

העופרת מצויה בטבע במינרל הנקרא גלנה, גופרת העופרת (PbS). מינרל זה נקרא בלשון המקרא "פּוּך" (מל"ב ט, ל; ירמיהו ד, ל) והוא שימש לאיפור העיניים ולרפואה. מחצבי הגלנה בעולם הקדום היו בפרס, בקווקז ובאנטוליה, ובכמות קטנה באזור מצרים ובארץ ישראל (בהר כחל שבחרמון). הפקת העופרת הנקייה נעשית באמצעות חימום בטמפרטורות גבוהות בשלבים מספר והפרדה בינה ובין היסוד של הכסף היקר: "וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר סִגִים כֶּסֶף הָיוּ" (יחזקאל כב, יח). העופרת יובאה לארץ ישראל כנראה כמטילי מתכת נקייה, וגם בצורת הגלנה.

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם