עבודת ה' בימי בין המצרים Featured

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

ימי בין המצרים הם ימים קשים, שבהם אנו נוהגים מנהגי האבלות וממעטים בשמחה, וצריך להבין מהי עבודת ה' של הימים הללו. בדברי הנביא מבואר שימים אלו עתידים להפוך לששון ולשמחה, שהיא שמחת הגאולה השלמה. הדבר מלמד שבימים אלו חבוי אור גדול, שכן העתיד גנוז בעומק ההווה, כך שבימים אלו גנוז פוטנציאל גדול – אור הגאולה העתידי.

במובן מסוים, האור שעתיד להאיר בימים אלו עליון יותר מכל החגים. שכן הוא אור הגאולה העתידה, שהיא גדולה מהאור שהאיר בפסח, כדברי חכמים שיציאת מצרים תהא טפלה לגאולה העתידית. ואף על פי שהאור הזה עדיין לא האיר בעולם, אנחנו נפגשים עימו בימים אלו, בכל שנה ושנה. והיכן אנו נפגשים עימו? דרך האבלות הרגשת הכאב.

יש כאן יסוד גדול מאוד – הרגשת החיסרון היא הדרך להתקשר עם עתיד גדול שעוד לא יצא אל הפועל. והרגשת החיסרון הזה, היא שדוחפת אותנו יותר ויותר לפעול להוציאו אל הפועל. הכאב הוא כוח צמיחה, שדוחק בהווה להתקדם ולהגשים את העתיד הגדול. ללא הרגשת החיסרון של בית המקדש, לא יהיה כוח חזק בהווה שידחוף את ההוויה להתקדם לקראתו. זה עניין "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה ושמחתה"(תענית ל א), כי האבלות היא הדרך לתבוע את השמחה העתידית ולהמשיכה אל עולמנו.

כך היא המידה בכל מערכות החיים – הרגשת החיסרון מעוררת לתקן ולהביא לשלמות הדבר. כאב החיסרון הוא בעצם סוג של חיבור אל השלמות, והוא הדרך שבה השלמות נוכחת בתוך המציאות החסרה. כל כאבי החיים שלנו, כל החסרונות האישיים והכלליים, נובעים למעשה דווקא מהשלמות, ולא מהחיסרון. ולכן דווקא ראוי לו לאדם למצוא נחמה בשעה שהוא מלא מכאובים על חסרונותיו – כי כאבים אלו הם עדות ברורה על הקשר שלו אל השלמות. אלמלא הרגשת השלמות במעמקי הלב, לא היו נולדים מכאובים על החסרונות. ומכאן גם ראוי להסיק שאסור לאדם לבוא לידי ייאוש, מתוך שהוא שקוע במרירות על פגמיו. אדרבה, המרירות עצמה היא עדות על הקשר החזק אל השלמות, והיא בעצמה אחד העוגנים המבטיחים את יציאתו על הפועל.

מכאן נבין שהאבלות, הכאב והצער על החורבן, הם הם אלומות האור של המקדש העתידי, ששולח קווי אורותיו אל תוך מציאות ההווה, ומתגלה בתוך החיים שלנו, דווקא דרך חלונות הצער והאבל. על כן בעומק האבלות גנוזה שמחה עתידית, וביטחון איתן שהגאולה השלמה תופיע במילואה, ואור המקדש ישוב להאיר במרכז חיינו.

לאור זאת נוכל להבין את הפסוק "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". החלום הוא הדרך לתאר את העתיד, ובכך הוא מהווה נקודת הקישור הראשונית אל העתיד המתוקן. כי החלום משוחרר מגבולות ההווה ופגמיו, וביכולתו לנסוק לעתיד המתוקן, ולציירו בדמיון. מכוחו מתחזק הרצון ליישם את העתיד במציאות, ומתעורר כוח דוחק במציאות להתרומם ולהתקדם בהגשמת החלום. מכאן ממשיך המזמור ואומר "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה"(שם ה). הדמעה מחוברת בפסוק אל הזריעה. הבכי הוא כעין זריעת גרעין באדמה, שהיא הדרך להצמיחו ולפתחו. זהו בדיוק המסלול של ההוצאה מהכוח אל הפועל. העתיד גנוז בעומק ההווה דווקא באבלות ובדמעה, שהן מצמיחות אותו לאט לאט, עד שיצא אל הפועל בשלמות, ואז בסיום המהלך, תבוא הרינה, בעת הקצירה, "בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ", בעת הנפלאה של שמחת ירושלים הבנויה.

נמצא שימי בין המצרים הם ימים בעלי משמעות עמוקה, המחברים את הלב אל המקדש, וממשיכים את קווי אורותיו אל המציאות. האבלות והכאב הם דווקא ערוצי קשר אל השלמות, הדוחקים בה להופיע בפועל.

ימים אלה הם כמו זמן תיקון חצות של השנה כולה, ובהם ראוי שנייחד זמן לעבודה הרוחנית היקרה מפז של ציפיית הישועה, שהיא עבודה קדושה מאוד, שבה אנו מתגברים לצאת מהעיסוק האינטנסיבי סביב עצמנו, כן לצאת מהרגל לראות רק את המצב בהווה, ולצפות לישועה – להתגעגע ולחלום על בית המקדש, לשרטט ברוחנו את התקופה העתידית המופלאה, את העלייה לרגל, שירת הלויים ועבודת הכוהנים, את האהבה, הקדושה והאחדות שמפכות בקרב כולנו – כל אלה עבודות יקרות מפז, שמקרבות באופן ממשי את בניין הבית. כי החלום הוא לא רק צוהר לעתיד, אלא גם הנתיב להגשימו בפועל. שנזכה לשמוח יחדיו במהרה בבית מקדשנו ותפארתנו, אמן.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בג"ץ מנסה לחנך אותנו

  מאמר מאת ברלה קרומבי

חמש שנים חלפו

  הרב ליאור אנגלמן נזכר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם