בנות צלפחד Featured

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע
בנות צלפחד – מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה

פרופ' זהר עמר

פרשת פינחס עוסקת בהכנות לחלוקת הארץ לנחלות לאחר כיבושה (במדבר כו, נב-סה). דור המדבר לא זכה להיכנס לארץ בעקבות סיפור המרגלים ומרד קרח ועדתו שהוציאו לעז על ארץ ישראל וכינו בחוצפתם את מצרים "ארץ זבת חלב ודבש" (במדבר טז, יג). יוצאים מן הכלל היו יהושע בן נון וכלב בן יפונה שאמרו "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (יד, ז). על רקע זה באו בנות צלפחד שהצטיינו בחיבת הארץ ותבעו לקבל נחלה. הן מדגישות שאביהן מת בחטאו ולא היה בעדת קרח ושואלות: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן, תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" (כז, ד).

בנות צלפחד הפגינו בנחישות יוצאת דופן את אהבת הארץ ותיקנו את הרושם הקשה שהותירו מוציאי דיבת הארץ רעה; הם אמרו "ניתנה ראש ונשובה מצרימה" ואילו הן מבקשות "תנה לנו אחוזה" (ילקוט שמעוני, רמז תשעג).

מי שביקש לשמר את שם אביו ומשפחתו זכה להיות מונצח לדורות. על כך מעיד ממצא ארכאולוגי יוצא דופן שנחשף בחלוף כשלושת אלפי שנים. על גבי שברי חרסים שנמצאו בארמון מלכי ישראל שבעיר שומרון נמצאו כתובות שנכתבו בדיו. מדובר ב"קבלות" או תעודות מס שבהן נזכרים שמות אנשים, מקומות ומוצרים (יין ושמן). בין שמות האנשים והמשפחות נזכרות כמה ממשפחות בתי האב של מנשה הנזכרים במפורש במקרא (יהושע יז, ב-ג), והם: שמידע, אבעזר, חלק, (א)שראל, שכם, חגלה, נעה.

ניתוח הכתובות מאפשר גם לקבוע את מיקומן של הנחלות בשומרון. למשל, בחרסים שבהם נזכרת חוגלה נזכר גם שם מקום בשם "יצד", המזוהה כיום בכפר יַאצִיד, מצפון לשכם. ממצא זה מלמד על מעמדן המיוחד של בנות צלפחד ושכרן, שאף שהן התחתנו עם בני דודיהן (במדבר לו, יא) הנחלות נקראו על שמן - תופעה ייחודית במקרא.

חָגְלָה

השם חוגלה, כרבים משמות אחרים של נשים במקרא נקרא על שמות בעלי חיים, למשל: ציפורה, דבורה ויעל. כמו כן נזכר היישוב "בֵּית חָגְלָה" שבנחלת בנימין, סמוך ליריחו (יהושע יח, יט-כא), כיום הוא מזוהה באזור מנזר דיר חג'לה. על שם חוגלה בת צלפחד הוקם בעמק חפר מושב בשנת 1933.

השם חוגלה זהה כנראה לשם העוף הנקרא בערבית "חג'ל". למעשה מדובר בעוף הנקרא חוגלה בימינו (Alectoris), גם לקוֹרֵא (Ammoperdix heyi). מדובר בעופות טהורים שבעבר ניצודו בשל בשרם הטעים. החוגלה הייתה בין העופות השכיחים בסל המזון של אנשי ירושלים בשלהי בית ראשון, כפי שעולה מעצמות שכולל הממצא הזואו-ארכאולוגי. לעוף קורא השתמרה מסורת בקרב יהודי תימן ואילו לחוגלה נותרה בעת החדשה מסורת רחבה בקרב קהילות רבות, כגון: איטליה, אנגליה ומרוקו (להרחבה עיינו בספרי מסורת העוף, עמ' 239–241).

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
בג"ץ מנסה לחנך אותנו

  מאמר מאת ברלה קרומבי

חמש שנים חלפו

  הרב ליאור אנגלמן נזכר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם