החירות האמיתית

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

'כל דכפין ייתי ויכול'

ב'הא לחמא עניא' אומר בעל הבית – 'כל רעב הרוצה יבוא ויאכל עימנו!' יש כאן דבר גדול – חג הפסח הוא חג החירות. החירות האמיתית היא מצב שבו האדם נאמן לעצמו, לנשמתו, לרצונות העמוקים שבו. יכול להיות אדם שאין עליו אדונים קשים, אך הוא משועבד ברוחו; ישנם עבדים לכסף, ישנם עבדים למעמד החברתי. החירות, מנצחת את כל השעבודים, בכל צורותיהם. בפסח מתנוצץ כוח הסגולה לצאת שוב ושוב לחירות, כל אחד מהדברים המדכאים את רוחו. כבלי ברזל של חברה ומעמד, כסף וכבוד הולכים וניתקים, מכוח האור של ליל הסדר. וממילא פורצים הרצונות האמיתיים והמאוויים החבויים בתוך נשמתו של האדם.

ומהם המאווים האמיתיים של הנשמה? להיות דומה לאלוקים, לעשות טוב וחסד כפי שהוא 'טוב לכול ורחמיו על כל מעשיו'. הנשמה מעוררת את החשק לחלוק את שמחתנו עם אחרים, עם מי שאין באפשרותם להסב לשולחן ערוך בליל הסדר.

ברגע הראשון שאיש ישראל יוצא לחירות, להיות נאמן לנשמתו, הדבר הראשון היוצא מפיו הוא קריאה אל אחיו שבחוץ, אל רעבים וצמאים – בואו נא אחים, שבו עימנו, 'כל דכפין ייתי ויכול'. זוהי החירות האמיתית של עם ישראל – להיות מלאים בטוב, לשמוח באפשרות לשמח אחרים.

ובאמת, שורש החירות והחופש הוא שאיפה לאין-סוף, לצאת מהגבול ולהידבק בבורא האין-סופי. הנתינה היא יציאה מהגבול והיא הדרך להתקרב אל האין-סוף. כי כשהאדם נותן לאחרים הוא למעשה יוצא מתוך גבולות עצמו, ומתאחד עם אחרים. נמצא שהחסד והנתינה לאחרים הם התגלמות החופש.

האדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו בשמיים. בארץ, בקצה התחתון שלו שהוא הגוף, מרכז החיים החומריים ומערכת החושים. זהו החלק המוגבל ביותר באישיותו של האדם. וקצה זה הוא לבוש לרבדים עמוקים יותר – נפש, רוח ונשמה, שהולכים ומתרחבים, והם מאופיינים בחופש רחב מאוד, ובמרחבי אין-סוף.

כל אדם יכול לבחור באיזו קומה באישיותו יהיה עיקר ביתו וחייו. כשהאדם קובע את עיקר חייו סביב תשוקה לעשות טוב, הוא קובע את חייו באור נשמתו. כי זוהי שאיפת הנשמה – להפוך את העולם למקום טוב יותר, להיטיב לאחרים. הרצונות הללו הם הדרך להיפגש עם אורה של הנשמה.

כשהאדם עסוק בנתינה לאחרים, הוא מתחבר לערוץ של הנשמה שבו. ממילא הוא נעשה חופשי, כי הוא חי בהיכל העליון של הנשמה שלו, ולא במרחב המצומצם של גופו. זהו המקור לתחושת הסיפוק הבאה מתוך נתינה אמיתית ואיכותית לזולת. אין שום עונג חומרי שיכול למלא את הנפש במשמעות עשירה ומעצימה, כמו הברק שנדלק בעיניים של ילד חולה סרטן כשקיבל מתנה אהובה שהשכיחה ממנו קצת את סבלו.

חג הפסח, שהוא חג החירות, הוא גם חג הנתינה. כמו שאנו אומרים מיד בתחילת ההגדה של פסח – 'כל דכפין ייתי ויכול'.

'כל דצריך ייתי ויפסח'

המשפט הזה אינו מובן; הלא אין לנו כעת קורבן פסח, וגם אם היה – אי אפשר להזמין אורחים לאכול ממנו, כי רק מי שנמנה עליו לפי שחיטתו יכול לאוכלו. נראה שיש כאן דבר עמוק: ההכרזה הזו אינה מכוונת להווה, אלא לשנה הבאה. כבר כעת מכריז בעל הבית, שמי שצריך לשנה הבאה, מוזמן אלינו לעשות את הפסח. הדבר הזה מלמד אותנו על הנתינה האיכותית והמשמעותית, שהיא לא מסתכלת רק על הצורך של העני בהווה, אלא גם חושבת לטווח רחוק, ומסתכלת על העתיד. יש מי שמתעורר למראה חיסרון בהווה, ועוזר להשלימו. אך יש מי שבטוב ליבו חושב רחוק הרבה יותר, סוקר את צורכי הזולת בהווה ובעתיד. זהו ההבדל בין החסד לרחמים. הרחמים נולדים למראה חיסרון נוכח, ואילו החסד הוא חשק ההטבה העצמי, שפורץ מתוך הלב הטוב, ומתוך הנשמה הקדושה שבתוכנו.

בליל הסדר אנחנו מתיישרים, חוזרים להיות נאמנים לעצמיות האמיתית שלנו, ולכן הטבע הכי עמוק שבנו מתגלה בכל יופיו והדרו – הטבע שניתן בנו מאברהם אבינו, איש החסד – לתת באהבה, ובכך להשתחרר באמת מגבולות החומר, ולפרוס את כנפי הנשמה אל מרחבי הדרור העליון שמאירים בלילה הגדול והקדוש הזה.

שנזכה לצאת לחירות עולם, ולגלות את כל יופייה של נשמתנו בשמחה וברוב טובה!

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
החגיגה נגמרת

  מחשבות של אחרי הארוויזיון....

עדיין חג'דומטים

  תשעים שנה לבני עקיבא....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם