עגל מסכה

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

סיפור יצירת עגל הזהב בפרשתנו היא הזדמנות לעמוד על דמותו של העגל בחיי היום-יום ובפולחן בימי המקרא.

העגל הוא בן בקר צעיר (ויקרא ט, ב), ומבחינה הלכתית לצורך קורבן הוא מוגדר לרוב כוולד הפרה בשנתו הראשונה ולא יותר מבין שנתיים (מיכה ו, ו; משנה, פרה א, א; בבלי, ר"ה י ע"א). מבחינה תזונתית העגל נחשב משובח יותר מהפר שכן בשרו רך וטעים יותר. ברור אפוא שלכתחילה הייתה העדפה לבני בקר צעירים, "שאין מביאים זקנים מפני הכבוד" (משנה, שם, ב). עגל שהיו מפטמים אותו על מנת להשמין את בשרו נקרא "עגל מַרְבֵּק" (ש"א כח כד ועוד). נראה שהמונח "מְרִיא" מתייחס לבקר בוגר מפוטם, ולא למין ספציפי של בקר אחר, כמו הג'מוס שהגיע למזרח התיכון רק לאחר הכיבוש הערבי.

בחזון יחזקאל מתוארת מרכבתו של ה' העשויה ארבע חיות "ודמות פניהם... ופני שור" (יחזקאל א, י). ייתכן כי עגל הזהב שעשו ישראל במדבר,שאין על גביו שום דמות, שימש באופן סמלי את הכוח המנהיג, שעליה ניצב הא-ל הבלתי נראה. כך גם עגלי הזהב של ירבעם היו דימוי מוחשי כביכול למרכבתו של א-לוהי ישראל ללא רוכב

עמים שונים בתקופת המקרא דימו את האל כדמות הרוכבת על גבו של בעל חיים, בדרך כלל אריה או עגל. בחזון יחזקאל מתוארת מרכבתו של ה' העשויה ארבע חיות "ודמות פניהם... ופני שור" (יחזקאל א, י). ייתכן כי עגל הזהב שעשו ישראל במדבר,שאין על גביו שום דמות, שימש באופן סמלי את הכוח המנהיג, שעליה ניצב הא-ל הבלתי נראה, או לפי פירוש הרמב"ן (לשמות לב, א) תחליף להנהגתו של משה. כך גם עגלי הזהב של ירבעם היו דימוי מוחשי כביכול למרכבתו של א-לוהי ישראל ללא רוכב (מל"א יב, כח-כט; מל"ב י, כח-כט). על פי התפיסה המונותאיסטית הטהורה שמייצג המקרא הדבר נחשב עבודה זרה ממש: "וימירו... כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהילים קו יח-יט, השוו: מל"א יד, ט; מל"ב יז, טז).

לא ברור אם העגל היה עשוי זהב טהור או עץ מצופה בזהב, כפי שגם נרמז בעניין "עגל שומרון" שנעשה בידי חָרָשׁ וסופו להיאבד לשבבים (הושע ח', ה-ו) ואותו נהגו החוטאים לנשק (הושע, יג ב). דומה שהממצא הארכאולוגי יכול לשפוך אור על סיפור העגל. צלמיות ופסלים רבים של פרים נמצאו בממצא הארכאולוגי מתקופת המקרא בארץ. למשל, באשקלון נמצאה צלמית פר עשויה ברונזה מצופה בכסף, בפתח דגם מקדש. הפסלים הם קטנים ולא בגודל טבעי כפי שמופיע בציורים, שמנסים להמחיש את סצנת עגל הזהב המקראי. זה מעמיד גם באופן ריאלי את כמות הזהב המצומצמת באופן יחסי, שהייתה יכולה להתקבל מנזמי האנשים.

יתרה מזאת, הממצא הארכאולוגי מלמד גם על גזעי הבקר שהיו שכיחים במרחב ארץ ישראל, כמו ממצא צלמיות בדמות בקר ה"זבו" הניכר בגבנון שעל גבו. דוגמאות לכך נמצאו באתר פולחני בשומרון מהמאה ה-12 לפנה"ס ופר מראס שמרה (אוגרית), שעומד על בסיס שטוח המצויד בתקע, שנועד כנראה להציבו בראש נס.

נסיים בחטא העגל ובכפרתו. בתורה נזכרת הקרבת עגל לחטאת רק פעם אחת על ידי אהרן (ויקרא ט, ב), ורש"י (ע"פ תנחומא, ד) כתב: "להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה".

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
החגיגה נגמרת

  מחשבות של אחרי הארוויזיון....

עדיין חג'דומטים

  תשעים שנה לבני עקיבא....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם