בושם הלוט של א"

 2 zohar amar
טבע וריאליה בפרשיות השבוע

פרופ' זהר עמר

בפרשתנו מסופר כיצד נמכר יוסף לישמעאלים שסחרו במיני בשמים: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (בראשית לז כה). נראה שהלוט הוא ה"לוטם" הנזכר במשנה עם עוד צמחי בושם (שביעית ז, ו). הוא גם נזכר באחת התעודות של בר כוכבא.

הצעות רבות הועלו לזיהוי ה"לוט", כגון שמן המור (תרגום השבעים) ושרף אלת המסטיק (בראשית רבא). בפרשנות ימי הביניים יש המפרשים את הלוט כמין פרי משובח, כמו צנובר (רמב"ם); יש המפרשים בהשפעת הדמיון ללשון הערבית: אלון - "בלוט"; או לדעת רס"ג פרי הקסטניה, הנקרא בערבית "שאה-בלוט", כלומר מלך האלונים. בעת החדשה הוצעו עוד מגוון זיהויים, וריבוי הדעות מוכיח שמסורת הזיהוי של ה"לוט" המקראי אבדה והכול בגדר השערות.

על רקע זה מעניין לראות שמחדשי הלשון העברית אימצו את ההשערה שהלוט הוא הצמח מהסוג קיסטוס(Cistus) הגדל באזור הים תיכון. פרשנות זו מסתמכת על הדמיון בין השמות לוטם לשם הערבי של הצמח "לאד'ן". לחלק ממיני הקיסטוס ישנן בלוטות שרף ריחניות שמהן הפיקו את אחד הבשמים האהודים בעולם הקדום המוכר גם בימינו בשם לאדנום.

בושם זה נזכר רבות במקורות ההיסטוריים. למשל, בתעודות האשוריות מוזכר מס שהועלה למלך תגלת פלאסר השלישי בשנת 738 לפנה"ס - "20כיכר לדנ".הרודוטוס מציין שהלאדנום גדל בערב והתושבים הערבים משתמשים בו במיוחד לקטורת.בנוסף, פליניוס הזקן (23-79לסה"נ) מזכיר את הלאדנום האמיתי שבאי קפריסין ועל שיטת איסוף השיער באמצעות סריקת שְׂער עדרי העיזים שהשרף נדבק בהם. הרופא יוחנא אבן מאסויה (777-857) בחיבורו על הבשמים כתב:"לאד'ן הוא בא מאלשאם (ארץ-ישראל וסוריה)...הוא מושם בקטורת המיועדת לנשים וגברים".

שני מיני הקיסטוס המפורסמים ביותר הם הלוטם הדביק (Cistus ladanifer),הגדל בר בחצי האי האיברי ובצפון אפריקה,והלוטם הכרתי Cistus creticus)), שגדל באיי מזרח הים התיכון. כיום גדלים בארץ ישראל בר הלוטם המרווני בעל הפרחים הלבנים והלוטם השעיר בעל הפרחים הוורודים, הדומה לתת המין הכרתי. עד כה לא תועד שימוש במיני הלוטם של הארץ לצורכי בושם.

 

עד כה לא תועד שימוש במיני הלוטם של הארץ לצורכי בושם. לעומת זאת, באי כרתים נותרו כמה אנשים בודדים בכפר אחד בלבד, שמשמרים את המסורת של איסוף השרף. נסעתי לשם ותיעדתי את מלאכת הפקת השרף. את השרף החום מוכרים ליצרני בשמים והעלים משמשים לצרכים רפואיים

 

 

לעומת זאת, באי כרתים נותרו כמה אנשים בודדים בכפר אחד בלבד, שמשמרים את המסורת של איסוף השרף. נסעתי לשם ותיעדתי את מלאכת הפקת השרף, שנעשית באמצעות הצלפה של רצועות עור על השיחים ואיסוף השרף שנדבק בהן. מדובר בעבודה קשה שנעשית בימי הקיץ החמים. את השרף החום מוכרים ליצרני בשמים והעלים משמשים לצרכים רפואיים.

כאשר חזרתי לארץ ישראל גיליתי שגם בפרטים מסוימים של הלוטם השעיר הארץ ישראלי ישנן בלוטות שרף ריחניות, ובמיצוי באלכוהול התקבל בושם עם ריח אופייני. את יתר הפרטים תוכלו לקרא במאמרי שפורסם בכרך השביעי של כתב העת "במעבה ההר".

פרופ' זהר עמר, המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן

מוזמנים להיכנס לאתר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל": zoharamar.org.il

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם