"בית אלוקים" או "שער השמיים"?

 2 reuven sason

הרב ראובן ששון

בשעה שיעקב אבינו השיג את קדושת המקדש, בקומו בבוקר, הוא הגדיר אותו בשתי הגדרות סותרות – "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמיים". 'בית אלוקים' מורה שנוכחותו של הקב"ה נמצאת כאן, בעולם הזה, ובביתו שהוא המקדש. לעומת זאת, 'שער השמיים' מצביע דווקא על כך שנוכחותו במרומים, מעבר לכל גדרי העולם הזה, והמקדש הוא רק 'השער' למרומים אלו. הסתירה הזאת נוגעת בשאלה עמוקה וקיומית – היכן ה' נמצא?

יישוב הסתירה הזאת עולה מדברי שלמה המלך בחנוכת המקדש – "כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עַל הָאָרֶץ, הִנֵּה שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי". שלמה המלך תמה כיצד מי שאין לו סוף ואין לו גבול מצמצם עצמו בתוך בית שבנה בן אנוש. כיוצא בדבר אומרים חכמים במדרש, וזו לשונם: "רבי יהודה בר סימון אמר: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה ונבהל ונרתע לאחוריו. בשעה שאמר לו 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', אמר - רבש"ע 'הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך'! אמר לו, משה, לא כשם שאתה סבור, אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב ושמונה במזרח ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם, וכתיב ונועדתי לך שם ודיברתי".

זהו הפלא הגדול ביותר של גדולתו יתברך שאין לה חקר, עד כדי כך שאף שהוא מעל כל גבול ומידה, הוא צמצם את אורו, והתגלה בתוך הגבול. זהו סוד כל התורה והמצוות – צמצום של אור האלוקות למעשים מדויקים ומוגדרים, למקומות וגבולות ברורים וחדים. כל מצווה היא התקפלות של האין-סוף לתוך מערכות הגבול, והתגלות האלוקות בתוך ההוויה האנושית. דקה לפני השקיעה ביום שישי היא חול, ודקה אחרי כן היא קודש. זהו הפלא האלוקי, גבורה של מעלה, שמתוך אהבתו העזה לישראל בחר ה' בחיי אנוש, וצמצם עצמו להתגלות במושגי האדם, ובכך שיווה ערך אלוקי לחיי האדם ויצק במעשיו אור אין סופי. התפילין, הציצית, זמני היום והשנה - הם נתיבי גבול, שבהם נמשך אור שאין לו גבול ומידה.

בגלות נחרב הבית, רגלי הסולם ניתקו מהארץ, והורגלנו לחפש את ה' רק בשמיים. עד שכיום, התשובה האינטואיטיבית לשאלה 'היכן ה' נמצא', היא 'בכל מקום'. אך העבודה הפנימית שלנו, בני דור הגאולה, שבה חוזרת השכינה לעולמות התחתונים, היא לשוב ולסגל את רוחנו אל האמת האלוקית המופיעה בתנ"ך אין ספור פעמים – ה' נמצא בירושלים!

כל אומות העולם הפליגו ברוממות האלוקות, עד שהרחיקו אותה מהעולם הזה. הם מזלזלים ב'דברים הקטנים' וטוענים בבוז – 'מה משנה לאלוקים הגדול דקה לפני ודקה אחרי, ומה אכפת לו מה אתה מכניס לפה ומה לא, וכי בדברים זעירים כל כך הוא מתעסק?' הם באמת אינם מרוממים את אלוהיהם אלא מזלזלים בגדולתו, כי דווקא הם הכניסו אותו לתוך הגבול - להיות 'רק' למעלה. לא כך היא אמונת ישראל, שהיא מחוברת לשלמות אין סוף באמת, ויודעת שהוא משולל לחלוטין מכל מושגי גבול, ולכן אדרבה, בתוקף רוממותו הוא נמצא גם למעלה וגם למטה.

אמנם בוודאי גדולת ה' היא אין סופית, ולכן אנו יודעים שהמקדש, המצוות וכל התגלות ה' בגבול הם כקצוות של חבל, המטפס ועולה עד לאין סוף, בית אלוקים הוא בעצמו גם שער השמיים. זהו סוד המראה שראה יעקב – 'סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה' – 'בית אלוקים' הוא רגלי הסולם, התגלות ה' בגבול, ושליבותיו הולכות ועולות, עד לראשו, שהוא 'שער השמיים'. ללמדך, שבשעה שמקיים האדם מצווה, אין לו להביט עליה כפעולה מצומצמת ודלה, אלא כמי שמנענע חבל, העולה ומעורר שפע עד אין סוף, וממשיך ברכה בלי גבול ומידה.

בגלות נחרב הבית, רגלי הסולם ניתקו מהארץ, והורגלנו לחפש את ה' רק בשמיים. עד שכיום, התשובה האינטואיטיבית לשאלה 'היכן ה' נמצא', היא - 'בכל מקום'. אך העבודה הפנימית שלנו, בני דור הגאולה, שבה חוזרת השכינה לעולמות התחתונים, היא לשוב ולסגל את רוחנו אל האמת האלוקית המופיעה בתנ"ך אין ספור פעמים – ה' נמצא בירושלים! "זאת מנוחתי... פה אשב כי איוויתה". ככל ש'נחזיר' את השכינה מהשמיים אל לבבנו, כך הצימאון האדיר לאין סוף ההולך ומתגבר בנשמות הדור, ינותב לדקדוק בשמירת תורה ומצוות, והתשוקה לקרבת אלוקים תתבטא בגעגוע לבניין המקדש וירושלים, וכדברי דוד המלך – "צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי", ולכן "מתי אבוא וארָאה פני אלוקים" בירושלים, במהרה אמן ואמן!

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם