המצוות המסיימות

2 pash

 

הרב אמנון בזק

בפרשתנו מסתיים נאום המצוות הארוך של משה, שנפתח בפרשת ואתחנן (ה', א) ונמשך בפרשות האחרונות. בנאום זה משה מפרט מצוות רבות, והשתיים האחרונות, המופיעות בתחילת פרשתנו, הן אלו המכונות בפי חז"ל מקרא ביכורים (כ"ו, א-יא) ווידוי מעשרות (שם, יב-טו). מה המיוחד בשתי פרשיות אלו?

אפשר לעמוד בנקל על המשותף לשתי המצוות. שתיהן עוסקות בחיובים המוטלים על האדם להביא מהיבול שהוא מגדל – את ראשית פרי האדמה הוא נותן לה', ואת המעשר הוא מביא לחסרי הרכוש והממון. בשתי המצוות קיימת גם דרישה מיוחדת מן האדם, להצהיר בפיו שהוא קיים את המצווה: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'" (שם, י); "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת... שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי" (שם, יג-יד).

עם זאת, בולט גם ההבדל שבין המצוות: פרשת הביכורים עניינה הודאה לה' מצד עצמה, על כך שה' נתן לנו את הארץ, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שם, ט), וממילא, גם על "רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'". תכלית מצווה זו מפורשת – "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ" (שם, יא). לעומת זאת, בפרשת וידוי מעשרות קיימת גם תפילה לעתיד: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ... אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שם, טו).

מסתבר אפוא ששתי המצוות מבטאות צדדים שונים של הכניסה לארץ. בפרשת הביכורים, האדם סוקר את ההיסטוריה שעברה על עם ישראל, מן הירידה מהארץ ועד לרגע שבו הוא זוכה להביא מפירותיו אל המקום אשר יבחר ה'. הוא מלא ברגשי תודה כלפי הקב"ה, מתוך קיום אזהרת משה בתחילת נאום המצוות – "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (ח, יח). מנקודת מבט זו, הכניסה לארץ הייתה סוף הדרך הארוכה, וכעת, כשעם ישראל הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הוא יכול להביט לאחור בסיפוק, להודות לה' על העבר, ולהתחיל לחיות את חייו הטבעיים כעם.

ברם, כאן בדיוק מגיעה פרשת וידוי מעשרות, המשנה את נקודת מבטו של האדם. הכניסה לארץ אינה רק נקודת סיום, אלא גם נקודת פתיחה – לקיום המצוות, שכפי שמודגש לאורך כל ספר דברים, עיקרו הוא בארץ ישראל. הנאת האדם מיבולו אינה מחייבת אותו רק להודות לה', אלא גם לשתף בו את מי שאין לו. החיים הטבעיים בארץ מחייבים לא רק תודעת הכרת הטוב כלפי ה', אלא גם מחויבות חברתית ופיתוח חברה ערכית ומוסרית. אשר על כן, דווקא בפרשה זאת מודגשת גם ההסתכלות כלפי העתיד, והתפילה לברכת ה' גם בהמשך הדרך.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם