פטור מוסרי מן הלחימה Featured

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

בנאום המלחמה שהשוטרים (ובהמשך הכוהן) נושאים אל העם, הם מבקשים מכמה חיילים שיארזו את התיקים, יזדכו על הציוד ויחזרו הביתה. למה? מפני שהם בהתחלה של תהליך: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ... וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ".

מדוע הם משתחררים? להיכנס לבית חדש או לחנוך כרם הם אכן אירועים מרגשים אבל מלחמה אינה תכנית ריאליטי, ועם כל הסנטימנטים גם מי שיש לו כבר בית או כרם אינו רוצה למות בקרב. אפילו מי שהתארס עדיין לא בהכרח משכנע אותנו לשחררו שמא ימות – וכי הטרגדיה של הנשוי פחותה יותר? האם מי שנשוי עשר שנים באושר הכאב של אשתו וילדיו אינו משמעותי באותה מידה? ומה פשר החשבונות הללו בכלל? לכאורה אי אפשר להתחיל בכלל להיכנס לשיקולים כאלו בעת קרב. כל כך הרבה דברים נוראיים עלולים לקרות בגלל המלחמה, אז למה חילול הכרם, חנוכת בית או האירוסין הם קלף מנצח שפוטר ממלחמה?

מובן שמלחמה מסבה נזקים רבים – אולם הנזק הזה שאיש אחר ייקח את הבית החדש או את האישה המאורסת הוא נזק חריג בגלל הרושם האנטי-מוסרי שלו. אם מישהו נכנס לבית חדש שהיה מיועד ללוחם שנפל בקרב, מישהו הרוויח מן המוות של אדם אחר. זה כבר באמת בלתי נסבל

התורה מנמקת שהדבר נובע ממה שעלול להתרחש אם חלילה ייפול אותו אדם בקרב. אז אדם אחר ייקח את כרמו המיועד, את ביתו או את ארוסתו. ועדיין קשה להבין, עם כל הכאב והצער, הרי יש כל כך הרבה מחירים קשים לשכול ומדוע זהו מחיר בלתי אפשרי?

אבן עזרא ופרשנים נוספים תולים את הסיבה לא במחיר הבלתי נסבל, מכיוון שככל הנראה "אין לדבר סוף" וכולם ייפטרו מן המלחמה מסיבות שונות; מהי אם כן סיבת הפטור? חוסר המוכנות הנפשית של אותו לוחם לקרב: "והטעם - כי לבו וכל תאוותו לחנוך ביתו, והנה לבו לביתו לא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים". כלומר, הראש שלו בכרם או בבית החדש או לקראת החתונה ולכן לבו אינו מוכן להתמסר למלחמה והוא יפגע במוכנות של החיילים וברוח הקרב. איך מסביר אבן עזרא את הנימוק של התורה "פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו"? כהרהורי לבו של אותו חייל. ההרהורים הללו לא יוצאים לו מהראש ומהלב, הוא מרגיש עוול וחוסר רצון להיות כאן, ולכן עדיף לשחרר אותו יחד עם הירא ורך הלבב. ועדיין קצת קשה להבין במה מיוחד הנימוק הזה מנימוקים אחרים.

אפשר לומר שהנימוק של התורה הוא נימוק עקרוני שלא עוסק רק בעוול או בטרגדיה האישית. התורה לא מוכנה לכך שיהיו בחברה מצבים כאלו. מובן שהמלחמה מסבה נזקים רבים – אולם הנזק הזה שאיש אחר ייקח את הבית החדש או את האישה המאורסת הוא נזק חריג בגלל הרושם המוסרי או יותר נכון האנטי-מוסרי שלו. שהרי מה בעצם קורה כאן אם מישהו נכנס לבית חדש שהיה מיועד ללוחם שנפל בקרב? מישהו הרוויח מן המלחמה. יתרה מזאת: מישהו הרוויח מן המוות של אדם אחר. זה כבר באמת בלתי נסבל. עדיף להוריד כמה לוחמים מהרשימות ובלבד שהריח המסריח הזה של רווח בגלל צרה נוראית של מישהו אחר לא ידבק בחברה. עדיף לשלוח את אותם אנשים לביתם כדי לטהר את המחנה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם