תתן, תפתח, תעניק Featured

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

פרשיות השמיטה, הצדקה ושחרור העבד מטפלות בידיים עדינות וחמות בנקודה השברירית של היחס לחלש ושל המעמדות בתוך החברה. אם נתבונן על הביטויים של התורה, עוד לפני ההלכות הספציפיות, נוכל לקלוט את היחס הראוי שהקב"ה מכוון אליו – יחס של עדינות וענווה, נדיבות ואהבה.

נתבונן בביטויים שמרגיעים את הנאחס של הניכוס – "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ" - תשמוט את היד המנופפת. אף אחד לא חייב לך, ואתה לא מנופף לאף אחד בתנועה מבטלת ומאיימת. תוריד את הידיים ותירגע. "לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו" – שים לב את מי אתה מנסה לבלוע, במי אתה מנסה לנגוס, באח שלך, בחבר שלך, במישהו שהוא קרוב אליך מאוד. אתה זוכר את זה או שמזמן הוא הפך להיות מוצר, לקוח, ספק, נושה ועוד כל מיני מילים של חוזים עם אותיות קטנות? התורה מזכירה את זה שוב ושוב עד שזה ייספג: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ", "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן", "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ".

התורה משתמשת בחגיגת כפילויות בפרשה הזאת. הכפילויות המכופלות הללו צועקות בקול גדול: תיתן ותיתן בלי גבול, בלי לספור פעמים, בלי להתחשבן, בחיוך גדול, ברצון גדול, בחשק, תרעיף, תעמיס, תתלהב, תגזים, תתפרע

הדגש הבא הוא על הנדיבות וחום הלב, על התנועה השופעת, זאת שלא דופקת חשבון ולא עובדת מתוך מקום מחושב ומכווץ. התורה אומרת "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ", ובעצם אומרת, התנועה הפשוטה של הלב היא לזרום, להתפשט, להתרחב אל האדם שממול – אל תאמץ ותכווץ, אל תקשיח את הלב, אל תתנגד לחסד הספונטני "וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ" – שוב, היד כבר פתוחה, אז למה לסגור אותה? למה לעשות משהו נגד הטבע?

ובאופן חיובי: התורה משתמשת בחגיגת כפילויות בפרשה הזאת: "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ", "וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ", "פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ", "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ","הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ". הכפילויות המכופלות הללו צועקות בקול גדול: תיתן ותיתן בלי גבול, בלי לספור פעמים, בלי להתחשבן, בחיוך גדול, ברצון גדול, בחשק, תרעיף, תעמיס, תתלהב, תגזים, תתפרע.

דגש נוסף הוא לא רק לדאוג לצרכים של האדם, בטח שלא רק לצרכים החומריים, אלא לדאוג לאדם. "כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ... דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ". רש"י מסביר על הפסוק שלא רק שמטפלים בהזנחה אלא גם בתנאים שחסרים סובייקטיבית לאותו אדם ('די מחסורו'). את הכפילות שבה חותם הפסוק ('אשר יחסר לו') מסביר רש"י כדאגה לאישה, לחתונה, למשפחה. הראייה היא של אדם מיוחד, בעל אופי, עומק, חיים שלמים, ולא של מטופל או נזקק.

ולסיום חוזרת בפרשה עניין הברכה האלוקית שנתלית דווקא בצדקה בארץ: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" – השפיעה האלוקית תלויה בשפיעה הארצית, הנדיבות השמימית כרוכה ומזוגה בנדיבות האנושית וכך מעגל הברכה מתגלגל ומתחדש כאשר השפע חוזר למקורו באמצעות הצדקה: "אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ - תִּתֶּן לוֹ".

גם כאן מגיעה הכפילות: "כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ.. רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – הברכה המבורכת תגיע אם שמוע תשמע את הקול. לא תגרור רגליים ולא תצא ידי חובה, לא תנסח סעיפים ותסתדר עם החוק, אלא שמוע תשמע את המנגינה של החסד, את הקול האלוקי המהדהד מהר סיני ואומר "אנכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך... מבית עבדים" – חסד כזה אני מבקש, טוטלי, ללא גבול, מלא חופש ואהבה עמוקה.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם