כל המוסיף גורע

2 pash

הרב אמנון בזק

בפרשתנו משה מזהיר את בני ישראל: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (י"ג, א). משה כבר השמיע אזהרה זו בעבר, כאמור בפרשת ואתחנן: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ד', ב). האיסור לגרוע מובן היטב, אולם מה טיבו של האיסור להוסיף? המפרשים נחלקו בגדרו של איסור זה: רש"י בפרשתנו סובר שהאיסור הוא להוסיף על פרטי המצוות: "לא תוסף עליו – חמישה טוטפות בתפילין, חמישה מינין בלולב, ארבע ברכות בברכת כוהנים". הרמב"ן, לעומת זאת, כותב בפרשת ואתחנן שהאיסור כולל גם הוספת מצוות ממש – "ולפי דעתי, אפילו בדא לעשות מצוה בפני עצמה, כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כירבעם (עיינו מל"א יב, לג) – עובר בלאו".

על דרך הפשט, יש לשים לב לכך שבשני המקומות שבהם נזכר האיסור הוא נאמר בהקשר של עבודה זרה. בפרשתנו האיסור כתוב בסיום פרשת איסור עבודת ה' בדרכם של עובדי העבודה הזרה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם... וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (י"ב, ל-לא). ייתכן אפוא שהאיסור להוסיף נובע מן החשש שבני ישראל יראו את דרכי העבודה הזרה של העמים מסביב ויתרשמו מן הלהט הדתי המלווה את עשייתן. בשל אפשרות זו, משה מזהיר את בני ישראל שהלהט הדתי של עובדי העבודה הזרה אינו ראוי להיות מודל לחיקוי, והוא מדגיש את הסכנה הגדולה שבדרכם הקיצונית, המביאה אותם לשרוף את בניהם ואת בנותיהם לאלוהיהם.

כך גם משתמע מהקשר הדברים בפרשת ואתחנן: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם... עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ. וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". הראיה הברורה לכך שאין להוסיף על מצוות ה' היא מבעל פעור. גם שם הייתה תופעה של עבודה זרה בעוצמה חסרת תקדים (כפי שהודגש שם – "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר... הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר"; במדבר כ"ה, ג-ה), שנבעה כנראה מהתפעלותם של בני ישראל מעוצמת החוויות האליליות, שכרכו יחדיו גילוי עריות ועבודה זרה. על כן מזכיר משה את מותם של אלו שהלכו אחרי בעל פעור, בניגוד לאלו הדבקים בה', שביטאו את דבקותם בשמירת המצוות כהלכתן.

בשני המקומות משה מזהיר כי בעבודת ה' יש לנהוג בדרך שהתורה מראה, ובסטייה ממנה – כל המוסיף גורע.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם