לא לשכוח את המדבר Featured

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

משה עומד מול האנשים שבקרוב יהיו אנשי ארץ ישראל ואומר להם שהולך להיות כאן מעבר דרמטי: ממצב שבו צמא ורעב הם דבר שבשגרה והארעיות והפחד הם חלק בלתי נפרד מהחיים, אתם הולכים לעבור לחוויית שפע גדול: אוכל לשובע, בתים ונכסים, פירות ומעיינות ובעיקר תחושת בעלות ויציבות, רווחה ועצמה. המצב הזה מבורך, כמובן, אולם יש בו סכנה טבעית של שכחה. של תחושת 'כוחי ועוצם ידי' שאינה נזכרת מיד במקור האלוקי אלא נעשית תרבות של גאווה, חמדנות וכוחנות.

במדבר הכול היה גלוי וחשוף. הרעב והצמא היו עד מוות והישועה הייתה אלוקית. זהו הרגע שאי אפשר להיאחז עוד ב'כוחי ועוצם ידי', אי אפשר עוד לספר סיפור שהחיים מתחילים ונגמרים רק בי. המדבר הוא ערש האמונה לא משום שהאמונה מבקשת מהאדם שלא לפתח את כישוריו אלא משום שבמדבר הסחות הדעת של השפע לא קיימות

 

משה מצייד את העם בזיכרון המדבר. הוא מבקש מהעם שלא לשכוח לעולם את ימי המדבר. במדבר הכול היה גלוי וחשוף. הרעב והצמא היו עד מוות והישועה הייתה אלוקית. המן הגיע מן השמים ועמוד הענן והאש ליוו את המחנה וכיוונו את דרכו. המדבר הוא המקום שבו הדברים מגיעים לקצה ואזלת היד האנושית ניכרת. זהו הרגע שאי אפשר להיאחז עוד ב'כוחי ועוצם ידי', אי אפשר עוד לספר סיפור שהחיים מתחילים ונגמרים רק בי. המדבר הוא ערש האמונה לא משום שהאמונה מבקשת מהאדם שלא לפתח את כישוריו אלא משום שבמדבר הסחות הדעת של השפע לא קיימות. הכול נמצא במצב הראשוני, כמו תינוק ביום היוולדו, ושם אי אפשר שלא לצאת מעצמנו ולהיפתח למרחבי החיים האלוקיים שעוטפים ומסובבים אותנו.

במציאות המודרנית המדבר וזיכרון המדבר הולכים ונעלמים. האדם מרגיש שבעזרת קצת שכל והרבה כסף הוא יכול לעשות הכול. הוא בז לתפילה ומאמין בטכנולוגיה. הוא יודע הכול ואוטוטו יכול הכול. כפעם בפעם צץ איזה מדבר – משבר, מחלה, אבדן דרך – אבל מהר מאוד המדבר הזה מכוסה בהרבה ידע ועשייה שמרחיקים את האדם מהמדבר ורומזים לו שלא להתקרב אליו עוד. ואדם בלי מדבר מתחיל להאמין שהוא אלוקים. מתחיל לשכוח את כל מה שקדם לו. מתחיל להתעסק בעצמו באובססיביות ולהאמין שהכול סובב סביבו. אדם בלי מדבר הוא אדם בלי אלוקים, ואדם בלי אלוקים מתמלא גאווה עד שהוא מסוגל לדרוס את כל מה שנקרא בדרכו. אדם בלי אלוקים חושב שהעולם נברא ביום שבו הוא נולד, ושכל הערכים הם אך ורק מה שהוא ימציא. הוא מאבד את ההתמצאות במרחב.

ובכל זאת גם היום יש מדבר. יש צרה, עינוי, מחלה ומשבר. אפשר לחלוף על ידם ולהמשיך לנסוע בכביש המהיר והמורגל, אבל אפשר לראות בהם פתחים. פתחים לעצור את מסע המימוש הבלתי נגמר ולצאת מעצמי. פתחים להרפיה מן האחיזה במושכות. פתחים להקשבה למה שמעבר לי וממנו באתי ואליו אשוב. אז מן הייסורים עולה גם ברכה של היפתחות והיזכרות, של אמון מחודש והקשבה טרייה ורעננה לחיים. אז אפשר לדעת בלב שהייסורים הם גם הזדמנות לחדש את הקשר ביני לבין מי ששכחתי תוך כדי המירוץ, כדברי הפסוק: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם