זכור ושמור בדיבור אחד Featured

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

מקורה של הכותרת, המוכרת לנו מן הפיוט 'לכה דודי', בדברי הגמרא בראש השנה (כז ע"א), העומדת על הנס המיוחד שאירע במעמד הר סיני: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע". כוונת הדברים היא להבדל שבין פרשיות השבת בעשרת הדיברות, כאשר בפרשת יתרו הפתיחה היא "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות כ', ז), ואילו בפרשתנו נאמר – "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (ה', יא). מה טיבו של הבדל זה?

בעוד שפרשת יתרו מבטאת את האמונה בבורא עולם כקונה שמים וארץהרי שבפרשת ואתחנן עיקר המצווה הוא לאפשר לעבד ולאמה לנוחדבר המתאפשר רק אם בעליהם ינוחההצדקה המוסרית לתביעה זו מן האדם מגובה באזכור יציאת מצריםמתוך פנייה לאדםאתה הרי יודע מהו פירושם של חיי עבדותועל כן אפשר לדרוש ממך לנהוג התחשבות בעבדיך שלך

 

ההבדל הבולט יותר בין שתי הפרשות הוא בטעם של מצוות השבת. בפרשת יתרו הנימוק הוא: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ', י) – כלומר, טעם שבין אדם למקום: זכירת בריאת העולם. לעומת זאת, בפרשתנו הנימוק הוא: "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" (ה', יג-יד) – כלומר, טעם חברתי, המתקשר ליציאת מצרים. בעוד שפרשת יתרו מבטאת את האמונה בבורא עולם כקונה שמים וארץ, הרי שבפרשת ואתחנן עיקר המצווה הוא לאפשר לעבד ולאמה לנוח, דבר המתאפשר רק אם בעליהם ינוח. ההצדקה המוסרית לתביעה זו מן האדם מגובה באזכור יציאת מצרים, מתוך פנייה לאדם: אתה הרי יודע מהו פירושם של חיי עבדות, ועל כן אפשר לדרוש ממך לנהוג התחשבות בעבדיך שלך.

 

מכאן נובע גם ההבדל שבין סיומי שתי הפרשיות: פרשת יתרו, המבטאת את קדושת השבת הא-לוהית, שהיא קביעא וקיימא מבריאת העולם, מסתיימת במילים: "עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ" (שמות כ', י). הקדושה נעשתה בעבר, על ידי הקב"ה. לעומת זאת בפרשתנו, המבטאת את השבת כחובה מוסרית של האדם כלפי עבדיו, הסיומת היא – "עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (ה', יד). היבט זה מעלה את הדרישה מן האדם "לַעֲשׂוֹת" בעצמו את יום השבת.

 

כעת נוכל לשוב לעניין שבו פתחנו. פרשת יתרו, המבטאת את קדושת השבת מימי בראשית, דורשת מן האדם רק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת". השבת כבר קיימת, ואין לו לאדם אלא לזוכרה. ברם בפרשתנו, שחובת 'עשיית' השבת היא כאמור על האדם, הרי שהציווי הוא על עצם קיומה של השבת – "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת".

 

נראה, שהסיבה שדווקא בחומש דברים מודגש הפן החברתי של השבת, נובעת מהקרבה לכניסה לארץ. פסוק מפורש בפרשתנו אומר: "שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... אֲשֶׁר צִוָּךְ. וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ... וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ" (ו', יז-יח). עשיית הישר והטוב, כחובה חברתית בהתנהגות האדם (עיינו רמב"ן), נזקקת במיוחד לפני הקמת חברה ומדינה בארץ ישראל, כתנאי בסיסי לזכות ירושתה.

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם