הנזיר והסוטה

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

אחת השכנויות המוזרות בפרשה היא הסמיכות בין פרשת נזיר לפרשת סוטה. קשה שלא לחוש את חילופי מזג האוויר – מאוויר פסגות של אדם שבחר לטהר את עצמו יותר מכולם אל האוויר המזוהם של מי שהסתבכה בטומאה קשה. מאדם שמגיע למקדש כדי לעלות ולהתנשא למדרגה של כוהן-גדול-ישראלי, אל זוג שמגיע למקדש כדי לברר עד היכן הגיעה הירידה ובניסיון אחרון לעצור את ההידרדרות.

מהו סודה של השכנות בין שתי הדמויות ההפוכות הללו? התשובה הראשונה היא הכוהן שמטפל בענייניהם. התורה מסמנת את גבולות הגזרה של הכוהן, מהנזיר ועד הסוטה. זהו המנעד הרוחני הנדרש. הכוהן אינו עסוק רק בתחומים הנשגבים והמרוממים, במשאות הנפש הרוחניות ובתהליכים עמוקים של קדושה ותפילה. הכוהן חייב לעסוק גם ב'עולם התחתון': בבית המעורער, בחשדות, בפריצות ובטומאה. השכנות הזאת מחייבת את הכוהן לא להימלט אל הצדדים הסטריליים של הקדושה אלא להביא את הקדושה עד המבואות המטונפים.

בגלל הסוטה החליט הנזיר שהוא לוקח כמה צעדים אחורנית. ייתכן שהנזיר מקבל את נזירותו לא רק למען עצמו אלא למען החברה, ובכללה הסוטה. הוא מבין שהדינמיקה הולכת לכיוון מסוים באופן גורף מאוד והוא מוכן לשלם מחיר אישי של התנזרות – כדי להטות את הכף למקום שפוי ומאוזן יותר

את התשובה השנייה מביא רש"י בשם חז"ל: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה - יזיר עצמו מן היין". התשובה הזאת מפתיעה מפני שהיא אומרת שה"מנוף" של הנזיר הוא האירוע העגום עם הסוטה. בגלל הסוטה החליט הנזיר שהוא לוקח כמה צעדים אחורנית. כלומר יש מערכת יחסים מעניינת מאוד בין הפרשיות. אילולי הייתה סוטה – לא היה נזיר. ואפשר אולי להמשיך שאילולי הייתה תל אביב לא הייתה בני ברק, או במילים מופשטות יותר – מה שמוליד את ההקצנה לכיוון רוחני הוא ההקצה לכיוון חומרני. היחסיות הזאת תתקיים תמיד, מכיוון שאנחנו לא חיים על נקודת האמצע. ככל שחלק מסוים בתרבות יקצין את פריצת הגבולות עד רמה של סטייה, כך חלק אחר בתרבות יתכנס לקופסת שימורים מוגנת יותר ומבודדת יותר.

באמירה הזאת של חז"ל טמונות עוד משמעויות. ייתכן שהנזיר מקבל את נזירותו לא רק למען עצמו אלא למען החברה, ובכללה הסוטה. הוא מבין שהדינמיקה הולכת לכיוון מסוים באופן גורף מאוד והוא מוכן לשלם מחיר אישי של התנזרות – כדי להטות את הכף למקום שפוי ומאוזן יותר. הוא מוכן לוותר על חלקים רבים ואפילו כשרים של הנאה, בידור ותרבות – כדי לתת קונטרה למסיבה הגדולה שמתרחשת שם בחוץ.

באותה מידה אפשר להבין את ההכרעה של הנזיר להתרחק צעד גדול מן הסוטה – דווקא מפני שהוא מרגיש שהוא קרוב אליה. מי שלא מאוים מן הסוטה לא צריך להתרחק. רק מי שיודע שיש בו המשיכות והקולות הללו, רק מי שבעצמו הוא אישיות פורצת גבולות, שמבקשת מהחיים הללו "הרבה יותר" – הוא צריך למנוע את עצמו מן היין וליצור אלטרנטיבה רוחנית של "פריצת גבולות", לבנות עולם קיצוני יותר של נזירות וחריגה מן העולם, שייתן מענה ראוי לנפשו הסוערת. בהקשר הזה אפשר לראות איך כל אחת מהדמויות מתייחסת לסממנים ה'היפיים' שלה – השיער הארוך והיין. האישה הסוטה לוגמת ללא הכר מן היין ושערה נפרע לכל עבר. ואילו הנזיר אינו מוכן לגעת ביין ושערו הארוך עולה לקרבן בבית המקדש.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם