ברית המילה כקרבן

bazak kavuaa

הרב אמנון בזק

פרשת תזריע פותחת בדיני היולדת, אך בפסוק אחד התורה עוברת לדון בתינוק שנולד: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ. וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה" (ויקרא יב, ב–ד). מדוע נזכר כאן עניין ברית המילה, ובמה הוא קשור לטומאת היולדת?

הסבר לכך מובא בפירוש ר' עובדיה ספורנו: "וביום השמיני ימול – כי אז נתעכל דם הנידות הטמא אשר ממנו ניזון הוולד במעי אמו, וטהר הוולד להיכנס בברית קודש". רק ביום השמיני מתנתק הוולד מאמו, ואז הוא ראוי להתקדש על ידי ברית המילה.

רעיון מעין זה אנו מוצאים גם בקרבן. התורה מצווה להקריב רק מבן שמונה ימים, באופן המזכיר את דין הברית בפרשתנו: "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'" (ויקרא כב, כז). השוואה זו מפורשת במדרש (ויקרא רבה פרשה כז): "א"ר יצחק: משפט אדם ומשפט בהמה שוים, משפט אדם – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ, ומשפט בהמה – וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה". ייתכן שההשוואה מסייעת לנו להבין גם את משמעות ברית המילה ככלל, שהרי הדמיון בין ברית לקרבן איננו רק במשמעות היום השמיני אלא גם בדם הברית, המקביל לדם הקרבן.

אפשר לראות אפוא את המילה כמעין קרבן שאדם מקריב מגוף בנו או מגופו של עצמו: "גדול כוחה יותר מן הקרבן, שהקרבן בממונו, והמילה בגופו באבר שכל גידי האברים נקשרים בו... ועל כן נחשב לו לעקדה וזבח כאילו עקד את עצמו... שכל מי שהוא מגיש את בנו למילה, כאילו כהן גדול מקריב מנחתו ונסכו על גבי המזבח" (רבינו בחיי, בראשית יז).

ברם עדיין יש לבחון: אם מעשה המילה אכן דומה להקרבת קרבן, מהו הקרבן? הרי אין להעלות על הדעת שהערלה המאוסה מקבילה לקרבן!

נראה שהקרבן הוא האדם עצמו. תנאי בסיסי בדיני הקרבנות הוא שהקרבן יהיה "תָּמִים" (ויקרא א, ג ועוד). כמו כן פרשת המילה הראשונה בתורה פותחת בדברי ה' לאברהם: "אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶך... זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר" (בראשית יז, ג–י). בברית המילה יש אפוא תהליך הפוך מהקרבת קרבן: בקרבן רגיל הדבר המוקרב, שחייב להיות תמים, הופך קדוש על ידי העלאתו למזבח, אולם בברית המילה גופו הפגום של האדם הופך "תָּמִים" כתוצאה מפעולת ה'הקרבה'.

מתוך גישה זו אפשר להבין הלכות רבות; נציין לדוגמה את הדין שמילה דוחה את השבת. אחד המקורות לכך הוא: "שבת שנדחית מפני העבודה (רש"י: ועבודה – חמורה היא, שדוחה שבת בתמידין ומוספין וקרבנות צבור שזמנם קבוע), אינו דין שתהא מילה דוחה אותה?" (שבת קלב ע"ב). לימוד דיני מילה על ידי קל וחומר מקרבנות מובן במיוחד לאור ההסתכלות על המילה כסוג של קרבן ייחודי.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם