לעבור מדיבור לניגון

froind kavuaa

הרב יובל פרוינד

המצורע סיים את שבוע ההסגר שלו. הכוהן מאשר שהוא נרפא מצרעתו. הוא רוצה כבר לשוב אל המחנה. נמאס לו להיות בודד ועזוב מחוץ למחנה. בטרם ישוב – הכוהן לוקח שתי ציפורים חיות, שוחט אחת מהן וטובל את הציפור החיה בדמה. לאחר מכן הוא משלח את הציפור על פני השדה. מעבר למשמעויות הפנימיות שקיימות בהתרחשות הזאת – ישנו גם מסר שפונה ישירות אל המצורע: עליך להבין אחרת לגמרי את מערכת היחסים החברתית, עליך להשתמש באופן שונה בכוח הדיבור שלך.

ר' נחמן מתייחס בכמה מקומות אל הדימוי של שתי הציפורים ומחבר אותן אל עולם הניגון. התקשורת הציפורית אינה במילים אלא בצלילים. בצליל אין תוכן מסומן אלא אנרגיה. בציוץ הציפורים יש כמיהה וגעגוע, שירה וערגה, הבעת רגש צרופה. זהו הדיבור המתוקן. דיבור ששם לב שהוא מכיל בתוכו קול. שלא משנות המילים – משנה המנגינה, שהעיקר של מה שאמור להיווצר במפגש האנושי הוא חיבור וערבוב בין שתי נפשות שכמהות לקשר: "כִּי הִנֵּה קוֹלהַנְּגִינָה נִמְשֶכֶת מִן הַצִּפֳּרִים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: מִפְּנֵי מָה מְצרָע טָהֳרָתוֹ תְּלוּיָה בִּשְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת? יָבוֹא קַלַּנְיָא וִיכַפֵּר עַל קַלַּנְיָא.
כִּי נִלְקָה מֵחֲמַת קוֹלוֹ שֶׁדִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע. נִמְצָא, מִי שֶׁהוּא כָּשֵׁר נִמְשֶׁכֶת הַנְּגִינָה שֶׁלּוֹ מִן הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת" (ליקוטי מוהר"ן ג).

דיבור תמיד יכול להפריד. תמיד יש סיכוי שתעסוק במה שאתה רוצה לומר ותשכח את הזולת. תמיד נמצא הפתח שקורא לך להתבצר באמצעות הדיבור, לבנות חומה של מילים. אבל בשירה משותפת אין בעיה כזאת. כששרים יחד, תוך כמה שניות החדר מתחמם ומאבדים את הגבולות הברורים של אני ואתה. זה כוחו של הניגון, והכוח הזה נמצא גם בתוך הדיבור עצמו

שמעתי לא מזמן ממנגן כשר אמירה יפה בעניין. הוא אמר שדיבור תמיד יכול להפריד. תמיד יש סיכוי שתעסוק במה שאתה רוצה לומר ותשכח את הזולת. תמיד נמצא הפתח שקורא לך להתבצר באמצעות הדיבור, לבנות חומה של מילים. לעמוד מאחורי המילה שלך. אבל בשירה משותפת אין בעיה כזאת. כששרים יחד, תוך כמה שניות החדר מתחמם ומאבדים את הגבולות הברורים של אני ואתה. זה כוחו של הניגון, והכוח הזה נמצא גם בתוך הדיבור עצמו כי בכל דיבור יש קול.

דיבור טהור הוא דיבור שיש בו תשומת לב גדולה לניגון שבתוכו. זה דיבור שבו במקום הלחץ להגיד את שלי אני קולט שהדיבור הוא בעיקר הדרך להתקרב אל הזולת. זו הדרך האנושית המיוחדת שבה נפשות נפגשות – נפתחות, משתפות, מתרגשות זו מזו. כל דיבור יכול להפוך לניגון. הקול תמיד מחכה בתוך המילים. האינטימיות מצפה בתוך המילים. אפילו הבקשה הטכנית הכי "יבשה" מהשכן יכולה להישמע בקלות כהזמנה לכוס קפה.

המצורע רואה לנגד עיניו שתי ציפורים חיות. אולי הוא שומע אותן מצייצות ושרות, פונות ומתקשרות זו לזו. אבל מהר מאוד זה נגדע. אחת מן הציפורים נשחטת – והשנייה מתמלאת בדמה. לנגד עיניו הוא רואה את ההשתקפות של הדיבור הרע. את הניגון שמתקשה והופך להיות כלי משחית. את הכינור שהופך לחרב. את היכולת להרוג במילה מושחזת – ואת התוצאה הקשה, שבה לא רק הציפור נשחטת אלא גם הציפור השנייה מתמלאת בדם.

רק אחרי שהוא חווה את כל זה על בשרו הוא יוכל להישלח בחזרה אל המחנה – ממש כמו הציפור החיה שמשולחת לנגד עיניו. הכוהן כמו אומר לו: ראה איזה יופי יש בדיבור האנושי, כמה יופי וחופש, קרבה ואהבה הוא מכיל בקרבו. אל תשחית את הדיבור שוב. אל תשכח לנגן תוך כדי דיבור.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם