פיגול – במעשה או במחשבה?

bazak kavuaa

הרב אמנון בזק

בפרשתנו אנו קוראים על דין פיגול: "וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ, בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל. וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – לֹא יֵרָצֶה, הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" (ויקרא ז, טז–יח). מפשט הדברים משתמע שאדם שהקריב קרבן שלמים לנדר או לנדבה חייב לאכול ממנו ביומיים הראשונים, ואם יאכל ממנו ביום השלישי הבשר יהפוך פיגול, שאסור באכילה, ואף עצם הקרבן ייפסל למפרע, ויהיה על האדם להביא קרבן חדש.

דברים דומים כותבת התורה בתחילת פרשת קדושים: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה. וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיה" (שם יט, ה–ח).

ברם חז"ל "עקרוהו מפשוטו" (רשב"ם) וקבעו (עיינו ברש"י) שדין פיגול נקבע על פי מחשבתו של האדם: אם בזמן הקרבת הקרבן היה בדעת המקריב לאכול אותו 'חוץ לזמנו', כלומר לאחר שלושה ימים, הקרבן הופך פיגול כבר מזמן ההקרבה. ואולם אם בזמן ההקרבה היה בדעת המקריב לאכול את הקרבן בזמנו, אין הקרבן הופך פיגול אפילו אם בפועל אכל ממנו לאחר זמנו!

מה עמד מאחורי מגמה זו? ייתכן שההבדל בין פשוטו של מקרא לדברי חז"ל משקף נקודה יסודית בעולם הקרבנות. כידוע, נביאים רבים הוכיחו את העם על שהם ממשיכים בהבאת הקרבנות ללא ההשפעה הרוחנית האמורה להתלוות למעשה. "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" קרא הנביא הושע (ו, ו), והוסיף הנביא מיכה (ו, ז–ח): "הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן?... הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".

מתוך כך ייתכן שתופעה זו היא שהביאה להבדל שבין התורה שבכתב לבין התורה שבעל פה. בפרקים הראשונים של מסכת זבחים יש הדגשה ברורה של חשיבות המחשבה המתלווה להקרבת הקרבנות. ייתכן שכדי לחדד את חשיבות מה שעומד בלבו של האדם העבירו חז"ל את מוקד דין פיגול – החמור בדיני הקרבנות – ממישור המעשה למישור המחשבה המלווה את מעשה הקרבן. בכך ביקשו חז"ל לחנך את המקריבים כי לא די במעשה הבאת הקרבן כשלעצמו אם אין הוא מלווה בהכנה רוחנית ומחשבתית מתאימה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם