יציאת מצרים בימינו?

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

סיפור יציאת מצרים הפך עם השנים לסיפור אוניברסלי של שחרור עם מידי כובש אכזר, אבל צריך לזכור שזהו הסיפור השולי בתורה. התורה עסוקה פחות בשחרור ה"לאומי", ולמען האמת זו בכלל לא הבקשה של משה מפרעה. משה אינו מבקש עצמאות לאומית אלא עצמאות רוחנית. הוא דורש מפרעה לתת לעם ישראל לעבוד את א-לוהיו. הוא דורש לצאת ל"מדבר", למרחב רוחני חדש, שלא קיים בגבולות של שלטון פרעה.

כך עולה מדברי המצרים בתחילת הפרשה לאחר הבשורה על מכת הארבה: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה... עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיהֶם. הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". היכנע באופן רוחני ותן להם מקום לאמונה שלהם. עדיף מאשר כולנו נמות.

הסיפור של חירות רוחנית הוא סיפור אחר מסיפור השחרור הלאומי. הוא סיפור ששואל שאלה גם על הסיפור הלאומי ובעצם על כל תרבות אנושית: האם הרוח לא נשארת כלואה בתוך המסגרת היפה שיצרתם? האם יש כאן מקום להתפתחות של רוח האדם אל-על? האם הרוח האנושית יכולה לחרוג כאן מעבר לפתרונות הקיום וההישרדות?

הסיפור של חירות רוחנית הוא סיפור אחר מסיפור השחרור הלאומי. הוא סיפור ששואל שאלה גם על הסיפור הלאומי ובעצם על כל תרבות אנושית: האם הרוח לא נשארת כלואה בתוך המסגרת היפה שיצרתם? האם יש כאן מקום להתפתחות של רוח האדם אל-על? האם הרוח האנושית יכולה לחרוג כאן מעבר לפתרונות הקיום וההישרדות?

השאלה הזאת מהדהדת גם בעולם שבו פרעה אינו קיים ומצרים אינה אימפריה. גם בעולם ליברלי, שמתהדר בנוצות של חירות בלי הפסקה, אפשר לשאול בכנות – האם החופש לא מדכא את הרוח? האם העובדה שכל אחד יכול לצעוק את שלו בלי שום גבול (כל עוד הוא לא פוגע באופן ברור בזולת) ולהיראות ולהתנהג איך שבא לו – אינה מרדדת את הרוח, שהופכת להיות יותר גסה ובוטה, צעקנית ומוחצנת? האם החופש הכלכלי-שיווקי והחופש התקשורתי אינם מתעמרים ברוח בכך שהם גוררים אותה שוב ושוב אל המכנה המשותף הכי נמוך? או במילים אחרות: האם יכול להיווצר ענק-רוח באטמוספירה התרבותית של כפר גלובלי שלא מוכן לחרוג מ-140 תווים וניזון מלהיטי רשת שקופצים כל רגע למסך? האם שיח שעוסק רק בפרקטי, בחומרי ובכלכלי אינו חונק את הרוח האנושית?

את השאלות הללו התרבות לא מוכנה לשאול את עצמה. היא לכודה בתוך השיכרון של "כל אחד יעשה מה שבא לו" (במסווה של זכויות הפרט) עד שהיא לא מסוגלת להיות ביקורתית כלפי עצמה. דרך אגב, גם אם ישנם אנשי רוח כנים וערניים שמצביעים על הבעיות הללו – קולם לא יישמע מפני שהוא לא יכול להישמע. הם לא "עוברים מסך", לא ייכנסו ל"פריים-טיים" ולא "סלב" בשום צורה שהיא. הם הוצאו אל מחוץ לזירה של ההתרחשות - ושם הם יכולים להמשיך להגות ולהתפייט בשקט ולא להפריע לסביבה. להיות "כבדי פה וכבדי לשון" ולכתוב דברים עמוקים וארוכים.

מעניין לחשוב מה היה קורה אילו משה ואהרן היו נוחתים כאן (במסגרת מבצע "תחיית המתים"). למי הם היו ניגשים בתביעה ברורה של שחרור? לאן היה המטה מופנה? לאן הם היו מכוונים היום את המלחמה בגורם שחוסם את העלייה של הרוח האנושית?

מעניין היכן הייתה מתרחשת היום "יציאת מצרים".

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם