מה החיפזון?

Rabbi Samson Raphael Hirsch

הרב אמנון בזק 

אחת התופעות המפתיעות ביציאת מצרים היא הדגש הנרחב על היציאה בחיפזון. כבר את קרבן הפסח נצטוו בני ישראל לאכול באופן נחפז ומהיר – "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן" (י"ב, יא); האוכל באותו לילה נדרש להיות כזה הנעשה במהירות – צלי ולא מבושל, מצות ולא חמץ, והשיא הוא בסופו של התהליך, בשילוחם המהיר של בני ישראל על ידי המצרים – "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים" (שם, לג), דבר שגרם לכך ש"וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" (שם, לד). ביטוי חריף מזה מופיע בהמשך – "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (שם, לט). תופעה זו איננה צפויה, שכן לכאורה מן הראוי היה שבני ישראל יצאו ממצרים בגאון ובתחושת ניצחון, ממש כפי שמתוארת הגאולה לעתיד לבוא – "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נ"ב, יב). מדוע, אם כן, מופיע החיפזון דווקא ברגע מרומם זה?

השאלה מחריפה לאור העובדה, שהחיפזון מופיע בתנ"ך תמיד בהקשר של בריחה, המלווה בתחושה של תבוסה: כך, למשל, מסופר על מפיבושת, בנו של יהונתן בן שאול, שאירע בו מום – "בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ" (שמ"ב ד, ד); וכך נאמר על ארם במלחמתם עם ישראל – "וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם בְּחָפְזָם" (מל"ב ז', טו). האם כך ראוי היה שתתרחש יציאת מצרים?

נראה, שאת התשובה לדבר ניתן למצוא באמור בספר דברים (ט"ז, ג): "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". מטרת החיפזון היא, אם כן, לזכור היטב את יום יציאת מצרים, דווקא כיום של יציאה חפוזה ומבוהלת. כידוע לנו מהמשך הדרך במדבר, לא בנקל התנתקו בני ישראל מארץ מצרים, ולא פעם ביקשו לחזור אליה. הידיעה שבני ישראל גורשו מארץ מצרים עשויה הייתה להעמיק את תחושת הניכור מארץ זו ומיושביה שגירשו את בני ישראל מארצם.

ויתרה מזאת: היציאה ממצרים לא הייתה אירוע חד-פעמי. פעמים רבות הודגש הצורך של בני ישראל להתנתק מתרבות מצרים על תועבותיה, כבר בציויי התורה – "וַה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים י"ז, טז), ובהמשך בדברי נביאים, כגון – "וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה" (ישעיהו ל', ג). הגירוש החפוז אמור אפוא לשמש כאמצעי נוסף להתנתקות מתרבותה השלילית של מצרים.

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם