שיר אהבה חריג

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

במפגש של יעקב עם רחל על הבאר יש טוויסט מופלא בעלילה. קפיצת הדרך לא צפויה. רק לפני רגע יעקב נמלט על נפשו. רק לפני שנייה הוא מבקש לחם לאכול ובגד ללבוש כאחד הנוודים. הוא צועד לקראת גלות לא נודעת ואל חיפוש ותעייה אחרי בת-זוג שתבנה אתו את הבית מחדש – אחרי שגורש מביתו.

והנה, על הבאר, תוך שהוא משׂיח לפי תומו עם הרועים, רחל מגיעה. יעקב מזהה מיד את אשתו-אהובתו. הוא גולל בכוחות אדירים את האבן מעל הבאר כדי להשקות את צאנה של רחל, נושק לה ובוכה מרוב אושר ומבשר לה על קרבתם. הכול קורה בן-רגע. ללא תהליך. ללא זמן. מעבר לזמן.

מכאן ואילך הזמן יעבור לאט. לאט מאוד. יעקב יתחייב לעבוד תמורת נישואיו עם רחל למשך זמן ארוך של שבע שנים - ובעקבות רמאותו של לבן התקופה תתארך ותתמרח – והרגע הנדיר של החיבור הישיר והמידי יתפורר למיליוני רגעים ולשנים ארוכות.

הפסוק מלווה את התקופה של העבודה המייגעת תמורת רחל ומתאר אותה באופן מפתיע: "וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". ויהיו בעיניו כימים אחדים? הרי זה צריך להיות בדיוק הפוך – ויהיו בעיניו כמיליארד שנים! ויהיו בעיניו כנצח! כל רגע של ציפייה והשתוקקות הרי נמתח ונמשך, כל יום שעובר ללא רחל הוא סיוט מתמשך.

בדרך כלל בחוקי האהבה והחיבור זה עובד ככה – כשמחוברים הזמן עובר מהר (ככה זה כשנהנים) וכשמנותקים ורחוקים הזמן עובר באטיות מקוממת של צב. אם כן, איך יכול להיות שיעקב האוהב חווה את שבע השנים כימים אחדים?

נדמה שאם משורר בן זמננו היה מתאר את חוויית העבודה בשדה למען אהובתו התיאור היה אחר לגמרי – זה היה תיאור טרגי של עינוי סיזיפי. היא שוב עוברת – ואני יודע עד כמה היא רחוקה ובלתי מושגת. אני כל כך רוצה אותך - ואת אינך. אני סובל, מזיע, ידיי מיובלות וגופי שותת דם, וכל זה עוד כלום לעומת הידיעה המרה שלא אוכל להיות אתך לא ביום הזה ולא בשבוע הבא ואפילו לא בחודש הקרוב. השיר היה עוסק בקרבנוּת והמסכנות (כי בלעדייך אני חצי בנאדם, איזה חצי, אפילו לא שמינית שבשמינית) שבחוסר המימוש, בתחושת התלישות (אני אבוד, כמו ילד שכואב לו), בגורל האכזרי שהפריד בינינו ובשנים המבוזבזות והתסכול הנוראי על כל מה שהיה יכול להיות בינינו – ואינו.

אבל אצל יעקב מתנגן שיר אחר. שיר קצר שנקרא "כימים אחדים". השיר הזה לא מספר על הסבל, גם אם היה כזה ומן הסתם היה. השיר הזה מספר על אהבתו של יעקב לרחל. על תחושת הזכייה של יעקב. יעקב יודע דבר אחד וזה ממלא אותו באופן שמקטין את כל המאמצים שלו לדרגת יתוש חולף – הוא ורחל יהיו ביחד. רחל כל כך יקרה לו, כך שכל מחיר שיבקשו ממנו נראה לו עלוב, בקטנה, כימים אחדים. מבחינתו הוא הזוכה הגדול של הסיפור (וכשבני הזוג מרגישים שהם זכו – אז שכינה ביניהם).

רוב שירי האהבה שאנחנו שומעים היום עוסקים בנאהבות של הגיבור הטרגי. הוא כל כך רוצה להיות אהוב, כל כך זקוק לחיבוק ממך – ואת לא באת. אין כאן אוהב אלא אהוב. זה שהיא נלקחה ממנו, זה שנשאר בודד. זה שלא יודע איך לשרוד את הלילה. אין כאן כל כך אהבה זוגית אלא אהבה עצמית.

בשש מילים נפלאות שרה התורה שיר אהבה יפהפה ואצילי: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". כי היא הנושא. וכשהיא הנושא – מהן שבע שנים מהחיים? מהי אבן גדולה על הבאר? מה זה משנה אם האבא רמאי ואם הדרך אל החופה רצופה קוצים ודרדרים - העיקר שיעקב יזכה ברחל.

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם