הרב אמנון בזק 

התורה מתארת בהרחבה רבה את מסעו של עבד אברהם לארם נהריים, למצוא אישה ליצחק בן אדונו. לאור זאת תמוהה העובדה שהתורה מעלימה את שמו של אחד מגיבורי הסיפור – העבד הנאמן. עשרות דמויות שאין אנו יודעים עליהן כמעט דבר נזכרו בשמן בספר בראשית, בני ברית ושאינן בני ברית (מאנוש, קינן וירד, דרך רעו ושרוג ועד ימואל וימין ואוהד), ודווקא דמות כה מרכזית בסיפור כה ארוך – אינה נזכרה בשמה.

יתרה מזאת: כידוע, חז"ל זיהו את דמות העבד עם אליעזר (יומא כח ע"ב, ועוד). פעמים רבות מזהים חז"ל דמויות אנונימיות במקרא - בספר בראשית נזכיר למשל את זיהויו של "הַפָּלִיט" (י"ד, יג) עם עוג מלך הבשן, ושל "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ" (ל"ז, טו) עם גבריאל - אלא שכאן הדברים מסתברים היטב על דרך הפשט, שהרי אברהם עצמו כבר אמר "וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר" (ט"ו, ב), ופרשייתנו פותחת בפניית אברהם אל "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (כ"ד, ב). דברים אלו מחזקים את השאלה: מדוע השמיטה התורה את שמו של אליעזר?

כל הקורא את הפרשה, אינו יכול שלא להתרשם, ואף להתרגש, מנאמנותו של אליעזר לשליחותו. נזכור: מדברי אברהם שציטטנו לעיל מסתבר שבמשך שנים רבות היה אליעזר יורשו המיועד והכמעט ודאי של אברהם. לידתו של יצחק קטעה באחת תחזית זו. מדרך הטבע, אמור היה אליעזר לנטור איבה ליצחק.

ברם, במציאות אליעזר לא משאיר כל מקום לחשבונות אישיים: נהפוך הוא, כל כולו חדור בשאיפה למלא את שליחותו על הצד הטוב ביותר. מתוך הערכה למידות שראה בבית אברהם, הוא מוסיף דבר שלא נצטווה כלל – בחינת מידותיה של הכלה המיועדת. אנו מתרגשים יחד אתו כשהוא מגלה שהנערה היא לא אחרת מבנות בניו של נחור, ופורץ בשבח ובהודיה לה' על אשר לא עזב חסדו ואמתו מאת אדונו. גם כאשר מגיע העבד העייף הביתה ומוצע לפניו אוכל, הוא בשלו – "לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" (שם, לג), וכאשר הוא פותח ומציג את עצמו הוא אומר: "עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי" (שם, לד).

עם שובו, כאשר רבקה שואלת אותו לזהות האיש ההולך לקראתם בשדה, הוא מגדיר לראשונה גם את יצחק – "הוּא אֲדֹנִי" (שם, סה), לאחר שלאורך כל הפרשה כינה אותו "בֶּן אֲדֹנִי". אליעזר מוכן ומזומן להמשיך את מסירותו גם בדור הבא.

מסירות נוגעת ללב זו מבליטה לנו התורה בהשמיטה את שמו, וכאילו מעידה היא עליו כי מילא את שליחות בנאמנות, ללא כל נגיעה אישית. ומכאן ילמדו לדורות שלוחי ציבור, שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן, כיצד ממלאים שליחות באמת.