איש הרוח ואנשי הבשר

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

 

הכניסה לעומק המדבר מזמנת רצף של סיפורי משבר שכולם סובבים סביב משה. משהו בהנהגת משה מתערער לפתע מכיוונים שונים ולא ברורים. זה לא מרד מפורש כמו שיקרה בהמשך עם קרח ועדתו, אלו "כיסים" של התנגדות, חלקם מגיעים ממקומות מפתיעים כמו מרים ואהרן. הרב קוק שוזר את כל הסיפורים הקטנים לסיפור אחד גדול בפסקה סתומה ומהפכנית שרב בה הנסתר על הנגלה.

 

"מצד גדולת ערכה של נשמת משיח הכוללת את עצמיות שורשן של ישראל, אין שום חוצפא יכולה לפגוע בקדושתו, והיא בזה מתעלה מגילוי התורה שהיא צריכה בושה, שהיא הפך החוצפא" (קובץ ח, קנז). הרב קוק מחלק חילוק מהותי בין "נשמת משיח" לבין "נשמת משה" המביאה את התורה. התורה לא יכולה לסבול חוצפה. מחלוקת היא לגיטימית וטובה, שאלה היא מצוינת ואפילו מרד רלוונטי אם הוא בא מהכיוון הרוחני ו"לשם שמים". אבל חוצפה, עזות פנים מחוספסת, שלא מוכנה לזוז מילימטר מהמקום החומרי שבו היא נמצאת, חוצפה שרוצה שמשה ידאג להם רק לבשר, רק למנגל, ויעזוב אותם בשקט – זה כבר לא שייך. זה כבר חילול הקודש. רק המשיח מסוגל לטפל במצבים כאלו בלי שקדושתו תיפגם. הוא מסוגל לרדת אליהם גם למקומות הכי נמוכים ורדודים ועדיין להישאר באותה גובה ולהרים אותם משם. מתוך הבשר, עם הבשר.

 

הרב קוק מבין שכל האירועים בפרשה שלנו נובעים מכך שמשה לא יכול ולא רוצה להיות אתם רק ב"בשר" – ולכן אחרי שסבל משברים רבים וקשים יותר משה פתאום "מרים ידיים" ואומר שהוא לא הוליד את העם הזה. לכן פתאום נפתחת הפרשייה של הפרישה מן האישה, לכן אלדד ומידד מתנבאים במחנה על הנהגה אחרת: "על ידי נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האישה. הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של 'זיהרא דאדם הראשון', ורצו שמשה דווקא יאכילם בשר, ושייכנס להאיר בתוך החוצפא. ומשה אמר 'האנכי הריתי את העם הזה', כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר, ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצווחו על הפרישה הזאת, ומכל מקום לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענוותנותו".

 

לאורך הפסקה הרב קוק מפתח מושגים פנימיים של נשמת אדם הראשון שכללה את נשמת משה ונשמת המשיח באחדות פשוטה. ממה שהדיוט שכמוני יכול להבין מדובר על אחדות שבה אין פער בין הנשמה לגוף, שבה כל החלוקה בין בשר לבין רוח אינה שייכת. את זה דור המדבר מתחיל לבקש באופן לא-מודע דרך הרצון שלו שמשה ידאג להם לבשר. שדווקא איש הרוח יתעסק בבשר. אבל משה לא יכול לעשות זאת. הוא צריך לשמור על התורה. מאז חטא אדם הראשון נוצר פער מהותי בין הרוח לבשר ולכן כל עיסוק אינטנסיבי בבשר מנתק ומשפיל. אהרן ומרים מנסים לדחוק במשה שיסור מפרישתו, אבל דבר ד' מדגיש שמשה הוא איש הענווה והביטול אל הקודש ואל לו לגשת כעת אל הבשר. זו בשורה עתידנית-משיחית שלא שייכת כרגע.

 

הרב קוק קושר את כל האירועים גם לעזיבתו של יתרו. יתרו הוא הגר שמסוגל לעשות את החיבור דווקא מפני שהוא בא מן החוץ: "ולאחד אורו של משה באורו של משיח צריכים לנפש הגר, שיסודה הוא יתרו, אבי הגרים שבאים להיות נלווים לישראל. ומשה אמר מפני כך ליתרו, 'אל נא תעזוב אותנו... והיית לנו לעיניים', וכמו 'ותשב בפתח עיניים' שאצל תמר, שהיה כדי לברוא את אורו של משיח". הדרוש עוד מתפתל והולך ועובר דרך תורתו של רבי עקיבא שהיה בן גרים וראה בבר-כוכבא את אורו של משיח ומתגלגל עד לימיו של הרב קוק, אבל דומני שכבר ממילא רב הסתום על הנגלה. הנועזים מוזמנים לקרוא את הפסקה כולה ולמצוא בה סודות עליונים.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם