לא להיטמא למלנכוליה

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

איסורי הטומאה למת, למעט במצבים משפחתיים חריגים, משדרים על פי הרב קוק שדר ברור לאנשי הרוח – אל תבנו את הרוח על בסיס המוות ושנאת החיים. תבנו עולם רוחני כזה שמלא באהבת חיים ושמייצר מוטיבציות "גבוהות" בתוך החיים, ולא מתוך התנכרות לחיים: "טעם איסור טומאת מתים בכהנים, מפני שהם מורי העם, ומרוחם נאצלת ההשפעה על הסגנון המוסרי, והמוסר שבתורה הוא מיוסד על אהבת החיים... על כן הרחיקה תורה את כהני ד' ממעמד המות, שלא ישפיע על רוחם, הנוח יותר לקלוט השפעה רוחנית, סגנון הדרכה לשנאת החיים" (פנקס ראשון ליפו כה).

הסיטואציה של המפגש עם המוות מחדדת את החידלון והריקנות שישנם בחיים. לכן ההלוויות הן הזמנה ל"בוז כללי" לכל מעגל החיים, להקצנת תחושת הייאוש וחוסר התוחלת. אפשר להרוויח רווחים רוחניים גדולים מן התחושות הללו: דע מאין באת ולאן אתה הולך... הבל הבלים הכול הבל... כל העולם הזה הוא שקר אחד גדול...

הרב קוק בוודאי לא בא לבטל את הערך המזעזע והמטלטל שהמפגש עם המוות מותיר אחריו ומעורר את הנפש לחשבון פנימי, אבל ישנה סכנה שהמחשבות הללו ייהפכו להיות הקו המוביל של התפיסה הרוחנית - שהעולם הרוחני יסלוד מן החיים. לכן הרב מחלק ומבהיר מה לדעתו היא הדרך הרוחנית הבריאה ומהי הדרך הצדדית שצריך לעבור בה מדי פעם כדי לרפא מחלות נפשיות של גאווה, תאווה ועיוורון: "המוסר שממנו יוצא שנאת החיים ייתכן להיות רק בתור רפואה מרה הניתנת לפעמים למחלה רעה שלא תתגבר, אבל אין זה היסוד הקבוע שבאורח החיים". הסגנון המוסרי ה"ממית" הוא כמו תרופה מרה שצריך לקחת כאשר אתה חולה בחומרנות ובדמיונות שווא, אבל לא אמורים לקחת את התרופה לאורך כל הזמן. היא רק ריפוי מקומי, מרירות זמנית. היא אינה אמורה להיות הכותרת הראשית של העבודה הרוחנית.

כעת פונה הרב קוק (שהיה כידוע כוהן בעצמו) ומסביר מדוע אהבת החיים היא חלק בלתי נפרד מהעבודה הרוחנית, ונוקט דרך הסברה די מפתיעה: "שהרי מצינו אפילו במשה רבנו ע"ה שביקש והתפלל על החיים, והיינו שהתשוקות הטבעיות הטהורות הן הן השלמות מצד עצמן, וכן אהבת החיים היא השלמה עצמית באמת". על פי הרב קוק, כוחות החיים עצמם והתשוקות הטבעיות במובן התמים שלהן מחוברים אל האמת והטוב.לכן משה רבנו ביקש והתחנן להמשיך לחיות. מובן שבעולם המבולבל והמעורבב שלנו כוחות החיים אינם טהורים ועבודת המוסר והתורה היא עמל גדול לטהר את כוחות הנפש והגוף שלנו - אבל בבסיס, בעצמיות, החיים טובים. הטוב מונח בחיים עצמם. באהבה, בחסד, ביושר, בחכמה ואפילו בנטיות האסתטיות והגופניות. המסלול הרוחני הבריא הוא כזה שלא בא לברוח מן החיים אלא למצוא בהם את האיכות הגבוהה שטמונה בהם.

בהמשך מוסיף הרב קוק טיעון נוסף – כאשר לא אוהבים את החיים וסולדים מהמציאות ומהחברה, המוטיבציה לתיקון והאמון בשינוי יורדים פלאים: "ובאמת הדרך לאהבת החיים המלאה, היא רק היא תעורר את האדם לאהבת חסד וטוב, כדי להיות החיים ממולאים כראוי" – רק אהבת החיים היא זו שתעורר להשקיע בהם את מרב המרץ והאנרגיה כדי לתקן ולשכלל אותם.

הסגנון החיובי לא רק משפיע על המרץ בתיקון עולם, הוא גם משפיע על המרץ לקרבת אלוקים. מי שניזון מהמוות ומהחידלון עלול להיות פסימי וכבוי גם בתוך עולם השאיפות הרוחני שלו. לעומת זאת, דרך רוחנית שרואה בחיים ברכה, תורות ודיבורים שמעוררים להיות חיוני ואוהב ולראות בחיים דבר משובח – "הם מעירים את האדם גם כן להשׂביע נפשו באור ד' כדי שישפע עליו חיי עולם באמת".

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הנרות מלמדים

   סיון רהב על הרב...

איחוד הקדושות

   הרב מקובר לכינון בית...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם