תוכחה והוכחה

Rabbi Samson Raphael Hirsch

הרב אמנון בזק

בין המצוות הרבות שנקרא השבת נמצאת גם מצוות התוכחה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (י"ט, יז). רש"ר הירש עומד על הקשר שבין שני מילים דומות – הוכחה ותוכחה: המילה הוכחה משמעה לשכנע אדם בטענה מסוימת, וכשמדובר בתוכחה – הכוונה לשכנע את האדם שהוא טועה בדרכו. עיקר מהותה של מצוות התוכחה היא להביא את האדם להכרה עצמית. רש"ר הירש עומד על ההבחנה שבין 'להוכיח ל' (כמו בדברי עבד אברהם – "אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק"; בראשית כ"ד, יד), שמשמעותו – "להביא דבר לתודעתו של פלוני", ובין 'להוכיח את', כמו בפסוק שבפרשתנו, שמשמעותו – "להביא את פלוני לתודעת עצמו, להביא אותו לידי הכרה עצמית".

רש"ר הירש מדגיש שברמה העקרונית מדובר בחובה מוסרית נעלה, שאם הייתה יכולה להתגשם במציאות, וכל ישראל היו מאוחדים ברצון לקיים את התורה ולהיעזר זה בזה לשם כך, היא הייתה "משנה את פני העולם מבחינה מוסרית". ברמה האידיאלית, כולם היו גם מוכנים לקבל תוכחה, "ואם הכול חייבים להוכיח זה את זה, הרי הם נכונים גם לקבל תוכחה זה מזה; והכול מכירים בערכה האובייקטיבי של המצווה – ושוב אין משגיחים בעניינים אישיים".

אולם כבר בימי חז"ל התברר שמציאות זו איננה קיימת עוד, ואנשים אינם מעוניינים לשמוע תוכחות מאחרים. רש"ר הירש התבסס על דברי רבי טרפון: "תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה; אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך" (ערכין טז ע"ב). שלא כפירוש המקובל, שעל פיו דברי ר' טרפון התייחסו לכך שאין אדם ראוי להוכיח, ולכל מי שיוכיח את חברו אפשר יהיה לשלוף טיעון חריף על התנהגותו של המוכיח, הרי שרש"ר הירש ראה בדברים אלו טענה על עצם ההתייחסות החברתית לנושא ההוכחה. הבעיה היא לא רק באישיותו של המוכיח, אלא בחוסר נכונותו של האדם לקבל תוכחה, והכנסתו של ממד אישי לכל תוכחה שהוא מקבל מאדם אחר.

למעשה, נקודה זו עולה כבר מתוך דרך הציווי של התורה על עצם התוכחה. רש"ר הירש עמד על כך שהתורה מנסחת את הציווי במילים האלה: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" – דווקא מתוך נתינת תחושה לאדם שאותו מוכיחים שהוא אכן עמית ורֵע: "מכאן החובה המוטלת עלינו, שלא לגלות בתוכחתנו שמץ התנשאות; אלא ניתן לחברנו להרגיש שהוא בבחינת 'עמיתנו' – שווה עמנו לכל דבר; אף הוא זכאי להוכיח אותנו; ורק מתוך שהדבר חובה עלינו, קיימנו בו מצוות תוכחה". במצב האידאלי כך הייתה צריכה התוכחה להיות, וכך גם היא הייתה משיגה את ייעודה. ממילא, בשעה שאי אפשר ליצור תחושה כזו, הרי שחובת ההוכחה כבר איננה קיימת.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם