איסור עריות ואגוצנטריות

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

איסורי העריות נתפסים כרעים מצד הפראות המסוכנת והאלימה בתוך המשפחה. במקרים רבים של עריות בעולם העתיק והמודרני זה אכן כך. גילוי עריות הוא תופעה שמעוותת את האהבה הכי טבעית וראשונה, וממילא משחיתה את האדם באופן בלתי נסבל.

ברוח הדברים הללו כותב הרב קוק שאיסור העריות הציל את האנושות מזיהום והשפלה נוראית של כל מערכות היחסים האנושיות: "איסור עריות הקרובות פועל על טבע האהבה האנושית, שתהיה ראויה להתפתח מצד מעלת הרוח והכח המוסרי שבאדם. והנה אהבת המשפחה היא ראש הקולטורא - על כן צריך שלא תחשך באהבה חומרית, ועל ידי היתר הקרובות היה אהבת המשפחה מובלע בתאוה החומרית" (פנקס בויסק ב, יט).

איסור העריות, שבעקבות עם ישראל התמסד אט-אט באנושות, הציל את האנושות מהפיכת הבסיס של התרבות – האהבה בין קרובי משפחה – לקשר יצרי וגופני. אם האנושות הייתה "נתקעת" בשלב הזה היא לעולם לא הייתה יכולה להתעלות אל אהבה נפשית ואצילית. בלשונו של הרב קוק - הכול היה "נבלע" בתאווה חומרית.

אבל איסור העריות לא מציל את העולם רק מפראות וחומרנות. הוא מציל את העולם גם מאגוצנטריות: "מיסודי איסורי עריות הוא התעצמות האהבה רק בעצמות הפרט, כי גם אהבת המשפחה היא אהבה עצמית נרחבת, על כן יסוד התרחבות מושג האהבה לזולתו יכונן מיסוד תולדות, מהתאחדות החלקים, 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו'" (בויסק א, י). אם האנושות הייתה נבנית על קשרי משפחה – כל אדם היה נשאר סגור בתוך משפחתו, בתוך ה'אגו' המשפחתי שלו, ונאטם לכל מי שסביבו. ל האהבה, האכפתיות, הרגישות והפתיחות היו מצטמצמות רק למי שכמוהו באופן הכי קרוב וישיר וכך האהבה לא הייתה מתפתחת לעולם. ולא רק שהאהבה לא הייתה מתפתחת – גם האדם היה נותר מכווץ ומצומצם. תקוע בתוך עצמו, בלי יכולת לצאת.

לכן פסוקי בראשית מספרים על המשפחה כמקום שבו דווקא יש מפגש בין אדם לזולתו באופן מהותי. הגרעין של המשפחה הוא מפגש בין שונים. בין אחרים. בין בני זוג ממין שונה, משפחה שונה ועולם אחר. כאלו שמרחיבים ומטעינים זה את זה בחיים חדשים ומולידים ילדים שיוצרים צירופים חדשים של חיים, כמו הפסוק שבו חותם הרב קוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו" – יצא מהחממה המשפחתית, ו"דבק באשתו" – שהגיעה ממקום אחר.

במקום אחר כותב הרב קוק שהיציאה הזאת של האדם מעולמו היא לא רק הבסיס להרחבת תכונת האהבה, אלא גם הבסיס לאמונה: "הרבה צריך אדם לעמול עד שיצויר לו כראוי שיש במציאות עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו. וכשידע זה כראוי, רק אז יוכל להשיג את בוראו" (ראשון ליפו, סעיף פו). האדם תקוע בתוך עצמו, חווה את חייו כעולם ומלואו, ועד שהוא לא מפנה מקום לזולת אמתי – הוא בעצם נשאר בתוך הקירות של הפרטיות שלו. גם א-לוהים הוא רק תקרת רקע בעולם הסואן שלו.

רק אחרי שישנה ברית עם בן זוג "זר", רק אחרי שיש מיצוי של "ואהבת לרעך – כמוך", אבל ממש כמוך, עם מרחב שלם, עם חיים מלאים, עם שאיפות, רגשות ופחדים – רק אז אפשר לדבר ברצינות על ברית עם א-לוהים, כפי שמסיים הרב קוק: "אם כן מה ש'ואהבת לרעך כמוך' היא כוללת כל התורה כולה, היינו גם כן יסוד האמת ודעת השם יתברך". דרך כריתת הברית האנושית נוצר ה'כלי' לכריתת ברית בין אדם למקום, ולכן מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' היא באמת כל התורה כולה או בלשון הפסוק "ואהבת לרעך כמוך, אני ד'" (ברוך הבא... חיכיתי לך). אבל כאן אנחנו כבר פוזלים לפרשה הבאה, ואידך זיל גמור.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם