עקרון הנצח

Rabbi Samson Raphael Hirsch

הרב אמנון בזק

רש"ר הירש משקיע מאמצים רבים, כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, לתת משמעות סמלית-רעיונית לכל פרט ופרט מדיני הקרבנות. גם במצוות תרומת הדשן, הנראית לכאורה כפעולה זניחה של הסרת השאריות השרופות מעל גבי המזבח, מוצא רש"ר הירש משמעות רעיונית מרתקת. מצווה זו מופיעה בתחילת פרשתנו: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד... וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ... וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר" (ו', ג-ד).

רש"ר הירש עומד תחילה על כך שמדובר ב'עבודה' לכל דבר, היכולה להיעשות רק על ידי כוהן הלבוש בגדי כהונה. יתרה מזאת, הפעולה אינה מוגדרת רק כ'סילוק' סתמי, אלא התורה משתמשת בפועל "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן", לשון המופיעה בהמשך ביחס לעצם ההקרבה של קומץ המנחה – "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ... וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה'" (פס' ח). רש"ר הירש מציין שגם חז"ל עמדו על כך שמדובר בפעולה הצריכה להיעשות בצורה רצינית ומשמעותית, ודרשו את המילים "וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" כציוויים – "'ושמו' – בנחת, 'ושמו' – כולו, 'ושמו' – שלא יפזר". מה אפוא משמעותה של פעולה זו, ומדוע נדרשת דקדקנות כזו בקיומה?

רש"ר הירש מציין שכשם שהרמת קומץ המנחה מיועדת לשמש 'אזכרה' לכלל המנחה, כך גם תפקידו של הקומץ של תרומת הדשן, להזכיר את קרבנות האתמול: "הוא בא להזכיר לאומה בשלב המעבר לעבודת היום המתחדש: אין היום החדש מביא תפקידים חדשים; כי התפקיד המוטל עלינו היום הוא הוא התפקיד שכבר הוטל עלינו אתמול. אחרון הנכדים בישראל עומד במקום שכבר עמד בו אביו הראשון; וכל יום מוסיף את תרומתו במילוי התפקיד האחד המוטל על כל דורות בית יעקב. כל יום יקבל את ייעודו מיד יום אתמול". לדעתו, קשר זה שבין תרומת הדשן לבין קומץ המנחה נרמז כבר בפסוק – "יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ", שסופו: "וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה" (תהילים כ', ד).

על פי הסברו הייחודי, רש"ר הירש מסביר גם את ההלכה החריגה הנוהגת בתרומת הדשן. בדרך כלל, בעולם הקרבנות ישנו דין שכל דבר שכבר הושלמה מצוותו, אין בו יותר משום מעילה, אולם בתרומת הדשן נאמר במפורש (פסחים כו ע"א) שכלל זה איננו נוהג. על פי האמור לעיל, רש"ר הירש מסביר שאכן דווקא בתרומת הדשן, שכל עניינה הוא הזכרת העבר, לא סרה ממנה משמעותה לנצח, ומשום כך תמיד יהיה בה איסור מעילה: "ייעוד תרומת הדשן לא נסתיים עם הנחתו, כי הוא בא להזכיר את העבר בכל עתיד; ומשמעות זו מקיימת את קדושתו עולמית".

 

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם