לנצח את עמלק בעזרת בקבוק יין

Rabbi kook

הרב יובל פרוינד

זכירת מעשה עמלק היא זכירת הטענה העמלקית שמזנבת בנו. עמלק אומר לנו שהגוף הוא "נחשל". שאולי ה"הראש" היהודי הוא קדוש, אבל הגוף – הוא כמו כל גוף – עיוור, יצרי, אגואיסטי ופראי. לכן על פי הרב קוק הניצחון על עמלק הוא דווקא בפורים, דווקא ביום של "חול" שמותר במלאכה, דווקא בתוך סעודה ומשתה, דווקא דרך שתיית יין מרובה, דווקא כשמגיעים למצב של "עד דלא ידע" ואין ראש ויש רק גוף – דווקא שם מנצחים את עמלק.

כך כותב הרב קוק: "ידענו מדברי חכמים אמתיים, שהארת פורים גדולה למאוד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם. ונראה שמתוך כך מלמעלה, האדם נשמר אז מכל קלקול, כיוון שהוא עסוק בשמחת פורים, ואין צריך כל כך להיות על משמרתו רק שלא יעבור ח"ו שום דבר מדברי התורה והמצוה, שח"ו אין עברה מצווה, אבל בדברי הרשות, שראוי להישמר מהם בכל הימים... ביום הקדוש הזה משומרים אנו" (עולת ראי"ה א, פורים).

הרב קוק מתייחס לדברי האר"י על הקדושה הגדולה של פורים שבגללה לא רק במצווה יש קודש וטוב אלא גם בתחושה הטבעית הפשוטה. כמובן, כל עוד לא עוברים חלילה ל"אזורים" של עברה וטומאה. התחושה הטבעית, הגוף, ההנאה מדברי הרשות (ענייני חולין וחומר), שבימים רגילים עלולים למשוך את האדם גם לקוטב הפראי והחיצוני, "מוגנים" בפורים, ולכן אפשר להתנהל בהם באופן משוחרר וספונטני.

השיא מגיע, כאשר לא רק שאנחנו נותנים חופש גם לנטיות הטבעיות אלא אף מעצימים אותן דרך היין. כאן הרב קוק מחלק בין שכרות רגילה לשכרות של פורים: "ואף כי בכל ימי השנה הוא (השיכור) כעובד עבודה זרה (ע' ברכות ל"א), מפני שהכוח השכלי מסתלק... כי השמחה היא מעלה גדולה דבקה עם אור השכל בעצם, וכיוון שהכלי צר אין הגוף יכול לקבלו כי אם כמידתו, אבל כשמתרבה יותר מִדאי אין הכלי סובל את האור, והאור יוצא ומסתלק למעלה, ונשאר הגוף בלי אור, ומיד הוא מסוכן".

הרב קוק מתאר בשפה 'קבלית' את התהליך הנפשי שמתרחש בשכרות. השמחה היא אור גדול, היא חוויה שקשורה לתחושת השלמות המלאה, לתחושת גדלות אמתית. כל עוד השכל נוכח, חוויית השמחה בגוף מתאזנת. היא שומרת על ממדים סבירים. היין מסלק את השכל ונותן לגוף לטעום מטעמה של השמחה הטוטאלית, ללא גבול. לכן בתחילת הדרך השיכור מרגיש טוב, מרגיש גדלות, שחרור עצמי ועצמה אדירה. אבל בנקודה מסוימת (אחרי כמה כוסות) ה"כלים" האנושיים ללא השכל המתווך - מתפרקים. האור הגדול מסתלק והגוף נשאר מופקר - עם עצמות רגשיות גדולות וללא "שאר הרוח" שהיה בתחילת הדרך. אז כל אותה אנרגיה מומרת לחוויה יצרית, פראית, שעלולה להיות אפילו אלימה ומסוכנת.

"אבל ביום זה (בפורים) יש כאן ב' לטיבותא: חדא שעצם הכלי מזוכך הוא ויכול לקבל אור שמחה גדולה ולא-יתבטל, ועוד שאפילו אם יסולק אור השכל מכלי הגוף, הנה כוחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם, ושומרים מכל רע ומדביקים עצמם לשלמות האמתית שבאור פני מלך חיים".

בפורים ה'כלי' האנושי עצמו, הטבע האנושי, מזוכך. מה שמאפשר חוויית שכרות אחרת:

1. ה'כלי' המזוכך יכול להכיל הרבה יותר אור ולאורך זמן רב. אותה שמחה ראשונית אינה נעלמת ומתנדפת במהירות אלא נוכחת ופעילה, ואם האדם מרחיב אותה בסעודת מצווה ובעיסוק בתורה הוא יכול "למשוך" את השמחה הזאת ולקבל ממנה השראה גדולה.

2. גם אם מסתלק אור השכל - הגוף אינו מתפרק. הטבע לא מוריד אותו לתהומות אלא משאיר אותו בחיקו של אב הרחמן, בבחינת "עמי הארץ – מתייהדים".

מובן שהדברים תלויים גם בהשתדלותו של האדם וכוונתו ובקיומן של כל מצוות החג ואווירת הפורים; ועדיין הרב קוק מגלה לנו את סודו הגדול של פורים, שמזכיר לנו ול"עמלק" שגם הגוף היהודי הוא קדוש.

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם