לא תמיד צריך לשנות

13leviteh
לפעמים אנחנו חווים איזה קושי או התנגדות כלפי דבר מה, ונראה לנו שברור מה מפריע לנו. עם זאת, פעמים רבות נקודת הקושי קשורה לדבר יותר פנימי, שלא מודעים אליו. כשלא מזהים את הנקודה האמִתית, זה יכול להגדיל את המתח ואת התסכול
יובל לויטה
מה הבעיה שלו לעלות?


חבר סיפר לי על ההכנות לקראת בר המצווה של בנו הבכור, ותיאר קושי רב שלו ושל אשתו. כששאלתי מה הקושי הוא הסביר שבנו מתנגד לקרוא את כל הפרשה בשבת בר המצווה שלו, על אף שהוא נער נבון וחכם עם ביטחון עצמי, והוא לא מבין – מה הבעיה שלו לעלות לתורה?


ניסיתי להבין עם חברי מה הבעיה עם זה שהילד לא רוצה. בסך הכול הבנתי מה עובר עליו, אבל ידעתי שיש גם נקודות שלא קשורות בכלל לעניין הקריאה בתורה, ואם הוא יהיה מודע אליהן הוא יוכל לשחרר את עצמו ואת בנו.


דברים קצת יותר פנימיים

עצמי ועם נשמות רבות במסע חייהן, ראיתי שלפעמים אנחנו חווים איזה קושי, או התנגדות כלפי דבר מה, ונראה לנו שברור מה מפריע לנו. אנחנו מסבירים לעצמנו ולאחרים שהאירוע החיצוני הוא שגורם לקושי (כמו בסיפורנו, נראה שהבעיה היא הבן שלא רוצה לקרוא בתורה). עם זאת, פעמים רבות נקודת הקושי קשורה לדבר יותר פנימי שלא מודעים אליו, שהתעורר בנו בגלל הגורם החיצוני.


כשלא מזהים את הנקודה האמִתית, זה יכול להגדיל את המתח ואת התסכול. גם אם מתגברים ומתמודדים איכשהו, עדיין מרגישים מרחק ומאמץ פנימי שלא מאפשרים קרבה אמִתית. לכן ההכרה הפנימית המדויקת של מה באמת "הקפיץ" את הנפש, מאפשרת שחרור והרפיה.


דיבור ממקום אחר


כפי שצפיתי, תגובתו הראשונית של האב הייתה: "מה, לא ברור לך מה הבעיה? הבן שלי לא רוצה לעלות לתורה". עניתי כמיתמם: "נו, אז מה הבעיה עם זה?" הוא שתק קצת וחשב...
ואז, לפתע, הוא דיבר ממקום אחר, רך ושקט, כאילו קלט דבר מה מתוך עצמו: "אתה יודע מה? אני קולט שהבעיה בכלל לא קשורה לבן היקר שלי. הקושי שלי ממש לא קשור לזה שהוא לא רוצה לעלות לתורה. אני רואה עכשיו, אם צריך לענות בכנות, שהקושי שלי הוא מה זה אומר עלינו, ההורים, שהבן שלנו לא עולה לתורה. מה יגידו? מה יחשבו ביישוב? ובמיוחד – מה אגיד להוריי? אבי הוא רב וזה מאוד חשוב לו". הוא הוסיף ואמר מתוך התעוררות פנימית אמיצה: "וואו... אני בכלל לא רואה את הבן שלי ממטר, רק את עצמי ואת אשתי". הוא הבין שהקושי הוא בעיקר פחד מתגובת הסביבה, מעבר לשאלה אם הבן יעלה או לא. הוא נזכר שגם כשהוא היה קטן הוא לא רצה לעלות לתורה, אך אביו לחץ והוא עשה זאת בשבילו, מתוך כניעה וריצוי ולא מתוך חיבור אמִתי לדבר. "כנראה שהייתי יותר כנוע ומְרצה מהבן שלי ופחדתי להתנגד, ועכשיו אני קצת מלביש עליו את מה שדרשו ממני". הוא שיתף שחש עכשיו דווקא הערכה רבה כלפי בנו, כלפי האומץ שלו לעמוד על שלו.


והנה, מה שבתחילה הרגיז אותו וסגר את לִבו כלפיו, שינה צורה לגמרי. הוא הוסיף ואמר: "קלטתי שאני כל הזמן מנסה לשנות את רצונו. באמת זה לא קשור רק לבר המצווה, אלא למשהו כללי יותר, שחוזר פעמים רבות בקשר עם בני. זו נקודה של צורך בשליטה, שכל הזמן אני אשנה את רצונו ואקבע לו יתר על המידה". עכשיו הבין החבר מתוכו שעיקר הקושי לא קשור לנושא העלייה לתורה, אלא לנקודה הפנימית הזו, שהייתה לא מודעת עד כה. בעקבות כך אורו עיניו, והוא החליט בלִבו שהוא הולך עם כל בחירה שהנער יבחר, עם כל הלב. הוא יעמוד מאחוריו, יקבל אותו ויתמוך בו, בלי לגרום לו רגשות אשם ש"הוא לא בסדר". בלי לשנות אותו, רק להשלים עם מקומו ועם בחירתו. בעקבות הבנה זו, חש החבר הקלה רבה.
מלמד 'שלא שינה'


זמן קצר אחרי השיחה העמוקה הזו עם החבר, ראיתי דיבור נפלא של ר' שלמה קרליבך לפרשת בהעלותך, שקשור לעניין זה. בפתיחת הפרשה ה' מצווה את משה לדבר אל אהרון: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: ויעש כן אהרון". רש"י מפרש: "מלמד שלא שינה".


כל המפרשים שואלים: מה החידוש בכך שאהרון לא שינה את דבר ה'? הרי אם הוא היה משנה זה היה מפתיע. ר' שלמה מסביר שם דבר נפלא. הוא שואל: איך עולם היהדות מתייחס ליהודי שלא שומר תורה ומצוות? אומרים לו שהוא מוכרח להשתנות! אך אהרון הכהן היה פועל בצורה אחרת, באופן "שלא שינה". הוא לא ניסה לשנות יהודי, אלא ברגע שיהודי היה רואה אותו, הוא מיד היה נעשה פנימי יותר, מעצם המבט הטוב והמקרב של אהרון.


ר' שלמה מסביר שבאמת יהודי לא צריך להשתנות, אלא רק להיות פנימי יותר. אך בשביל זה הוא צריך מישהו שיאמין בו, שיסתכל עליו באופן שלא משנה אותו כל הזמן. שקודם כל יקבל אותו כפי שהוא, שיכבד את מקומו העכשווי, ואז בתנועה של "הפוך על הפוך" יתעורר בו הרצון, מתוך מקום פנימי. כי בעומק פנימיותנו כולנו קדושים ממש, ורוצים לעשות רק טוב, לקיים ולשמור את כל התורה.


חברי האבא היקר שחרר והרפה. הוא אמר לבנו שהוא סומך עליו ומאמין בו (ממש כמו אהרון), ושיעשה מה שהוא באמת רוצה, הוא אִתו בכל מצב. למחרת התעורר הבן מפנימיותו ובחר לקרוא לא רק את כל הפרשה אלא גם את ההפטרה. כנראה הוא חש שמקומו מובטח, שהוא אהוב, והוא יכול היה לשחרר את ההתנגדות. שנזכה, אמן.

צילום יח"צ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נקודת ההכרעה

   הצצה ראשונה לספרו של...

קומו ונעלה ציון

   שר החינוך במאמר מיוחד...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם