מקצוענות בנפש

13leviteh

יובל לויטה

זכרת את הכביסה?

הנה מסתיים שיעור מיוחד לכבוד ראש חודש סיוון, מלא אורות, חברים ותלמידים יקרים, ניגונים ודברי תורה. בסוף השיעור מגיעות מחמאות רבות, דברי חיזוק וברכות, כמה זה היה משמעותי, קרוב ומשפיע וכו' וכו'. לכאורה זה נפלא - "הודו לה' כי טוב". אני מרגיש בשמים, "אם אֶסַּק שמים" - אך כמה שעות אחרי כן בבוקר...

יושב ולומד תורה, אשתי היקרה מסתובבת, עושה אלף פעולות בדקה, ובדרכה החוצה לסידורים מבקשת ממני רק דבר אחד קטן ופשוט: "אני מזדרזת לצאת וצריכה את עזרתך. כשמכונת הכביסה תסיים, בבקשה תלחץ על כפתור הסחיטה. אל תוציא את הבגדים, אל תתלה לייבוש (שחררה אותי כדי שאוכל ללמוד), רק תלחץ על הכפתור".

נו, וכמו שאתם מתארים לכם, אשתי חוזרת מהקניות, ושואלת בעדינות "זכרת את הכביסה?" אויש, אוי גוולד... לא... שכחתי...

רק מהפרצוף שאני מקבל מאשתי אני כבר לא רוצה לחיות (ח"ו). יורד לשאול תחתיות, מלא רגשות אשם וירידה עצמית, והרהורים נמשכים על כמה אני לא בסדר...

הנה עברו רק כמה שעות בחיים - רגע אחד אף אחד לא יכול עליי, ורגע שני אני לא יכול על אף אחד. נמצא במקום הכי נמוך, "אציעה שְׁאוֹל" ממש... נו, מה יהיה? מה זה החיים האלו? של מי הנפש הזו שעולה לשמי שמים, ויורדת לבורי בורות? איפה אני באמת ממוקם? למעלה? למטה?

להיות בקי

רבי נחמן מברסלב מגלה לנו את אחד מהיסודות הכי חשובים בתהליך ההתקרבות והתשובה של האדם אל עצמו ואל מהותו. זו הדרכה שורשית לכל עבודת הנפש, וביחס המדויק כלפי עצמנו.

הוא מסביר שהאדם צריך להיות מקצוען, מומחה, הוא קורא לזה "בקי". במה? בנפש שלך! בקי ומומחה בתנועות הנפש האישיות. כמו שיש מוסכניק, שמכיר את כל חלקי המנוע, ולא מפחד ולא נרתע לפתוח ולפרק את כל המערכת. הוא הרי מכיר את כל החלקים, את מקומם, מכיר את כל המצבים והתנועות המכניות והחשמליות שמתרחשות בו, ויודע למצוא פתרון לכל בעיה, כי הוא "בקי" בכל המערכת הזו, כלומר - מקצוען.

וכן יש רופא מקצוען, וסנדלר, ואיש מכירות, אך משום מה לא השכלנו לחבר את מושג המקצוענות, הדיוק, המצוינות וההצלחה אל המערכת האישית שלנו - הנפש, אל התנהלות החיים הפנימיים שלנו. יודעים כבר לטוס לחלל, העולם מלא בידע עצום, מקצוענות בלתי רגילה, אך מה קורה עם העליות והירידות שמתרחשות בנפש הבוקר? איך להיות בקי ומקצוען בפנימיות שלי? איך לדייק אותה?

מהי הנפש הזאת

כשאנחנו חוזרים ואומרים נפש, פנימיות, עצמיות, שומעים לפעמים ביקורת או זלזול כלפי זה מצדדים שונים. כמו אומרים: "תפסיקו כבר את העיסוק הזה בעצמכם, בנפשכם. מה עם ה' יתברך?" אך יש כאן שגיאה חמורה בעצם השאלה הזו, חוסר בקיאות. זו שאלה שלכאורה מפרידה את האלוקות מהנפש, מהחיים הפנימיים. כאילו העבודה הפנימית של מודעות עצמית והכרת הנפש ותנועותיה השונות היא 'בונוס' בעבודה, ומציאות הבורא יתברך מתגלה ומתקיימת במקום אחר, בבית הכנסת, בבית המדרש, או או אצל רבנים וספרים. בא בעל 'נועם אלימלך' הקדוש ומבאר בתמצות ובבהירות שלא רק שצריך להכיר ולפגוש את נפשנו, אלא שאי אפשר כלל להתקרב לה' יתברך בלי זה, כי שם מקום הגילוי וההופעה העיקרי שלו. ראשית הוא מדבר על המדרגה העיקרית שאליה צריך לשאוף ולהגיע: "לילך תמיד בדבקות ולחשוב ברוממות הא-ל יתברך". אך איך יגיע לזה? "וההתחלה לבוא להמדרגה הזו, צריך מתחילה לחשוב בחלק הניתן לו ממעל והוא הנפש שלו, מה היא ואיך היא פועלת (להיות בקי)... אבל כשאין יודע את עצמו הוא מחוסר ידיעה גם כן בבורא ב"ה, כיוון שאפילו את עצמו אינו בוחן" (שם, פרש' ואתחנן).

לאחר שמתברר ומתאמת לאדם שהקשר לנפשו משקף את הקשר לבוראו, ושההכרה שלה הוא הדבר הכי בסיסי ויסודי בכל העבודה, או אז הוא מתחיל לזהות בנפשו את התנועה העצמתית הזו של עליות וירידות. ומדייק רבי נחמן ואומר: "שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגור מותניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד בין בעלייה בין בירידה, שהם בחינת אם אסק שמים - שם אתה, ואציעה שאול - הנך, היינו בין שיזכה לאיזה עלייה, לאיזה מדרגה גדולה... שזהו בחינת בקי ברצוא (במצבי עלייה) וכן להפך שאפילו אם ייפול, חס ושלום למקום שייפול אפילו בשאול תחתיות, גם כן אל יתייאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את ה' יתברך ויחזק עצמו בכל מקום שהוא בכל מה שיכול, כי גם בשאול תחתיות נמצא ה' יתברך וגם שם יכולים לדבק עצמו אליו... זה בחינת בקי בשוב" (ליקוטי מוהר"ן ו').

הנקודה הבסיסית שיש להפנים היא שעליות וירידות הן תנועה של חיים. זו תנועה פנימית מאת ה', מכוונת ומושגחת, שבאה לאפשר את התפתחות האדם, על מנת שתהיה אמתית ומבוררת, אך צריך הדרכה והכוונה, ללמוד להיות מקצוען בשני מצביה העיקריים של הנפש - "רצוא ושוב".

סכנות העלייה והירידה - ודיוקן

במצב עלייה - כשהכול מסתדר, מצליח, כשמקבלים פרגון ויחס של כבוד, אז הסכנה היא היהירות, הגאווה, שהיא מצב נפשי של ניתוק מה' יתברך. זה בא מחוסר בקיאות במצב עלייה. אז צריך לדעת שיש עוד הרבה לעלות, ורק נתנו לך רמז כמה אפשר להגיע. "אם אסק שמים - שם אתה", ה' יתברך הוא אינסוף; ברגע שאתה חושב שכבר הגעת - נפלת. "שם אתה", כלומר יש עוד הרבה אור ומקומות שממתינים לך. זה כבר מרגיע, וממתן את התעופה הלא מבוררת על עצמך, ובאמת רוב הנפילות וההתרסקויות של החיים, באות מעלייה בלי בקיאות, עלייה בלי כלים. לכן המקצוענות בעלייה מתבטאת בשני דברים שצריכים להיות חקוקים בדעת: א. שיש עוד הרבה למעלה. ב. לזכור את מה שרק אתה וה' יודעים, את כל החלקים הלא נקיים שלך. פעולות אלו מייצרות איזון וויסות של האור, מחזירות אותך למקומך האמתי בלי להפריז ובלי להחסיר.

במצב הירידה - הסכנה העיקרית היא הייאוש. זה מתחיל בכבדות, ביקורת והקפדה עצמית, מתפתח לעצבות וסוף הקדושה זה הייאוש. כבר אין כוח לכלום (מוכר?). זה עיקר העצה של הס"א. הבקיאות במצב הירידה מתבטאת בכך שראשית יש לזכור שגם כאן ה' אתך, זה לא באמת חלל פנוי ממנו, הוא כאן - רק נסתר. והמיקוד הוא לא בירידה ובקושי, אלא בנותן הירידה. הוא כאן אתך. אמנם שום דבר לא מאיר, אין חשק, אך גם זה מאתו. זאת מתנה לתקן את הגאווה, לאפשר תיקון אמתי. ובונסף יש למקד את המודעות לפרטים ולנקודות קטנות של אור - הנשימה, ההליכה, הדברים הכי בסיסיים של החיים, ולהיזכר בעליות הקודמות.

אני מבין שבלילה של אותו ראש חודש, אחרי כל הברכות מהעולם, כשהנפש עפה, לא הייתי ערני מספיק לצמצם את האור. ולאחר מכן בבוקר, בירידה, אותה פאשלה מול אשתי קרתה מכיוון שלא השכלתי בעצמי לרדת, לשוב. לה' דרכים רבות לדייק, והוא שלח לי את אירוע הכביסה כדי לשוב למקומי. שנזכה להיות מקצוענים בדרכי החיים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם